לכולנו קורה שהלקוח מתקשר ואומר שהוא הגיע להסכמה על מכירה ועלינו להציע לו את מתווה העסקה הנכון: האם למכור את הפעילות או את המניות. לרוב, הרוכש מעדיף עסקת נכסים והמוכר מעדיף מכירת מניות. אולם, כפי שנראה, ניתן להגיע להסכמות על מתווה שיתאים לשני הצדדים. בעסקת מניות יש כמה מתווים. 1) ניתן לרכוש את המניות באופן ישיר מבעלי המניות - אולם זה לא תמיד פשוט, שכן ייתכן שחלק מהבעלים לא מעוניינים למכור. 2) מיזוג משולש או מיזוג משולש הופכי. 3) רכישה עצמית של מניות. עסקת נכסים היא לכאורה פשוטה: חברה א' רוכשת את נכסיה של חברה ב'. במיזוג משולש - במקום לפנות לכל בעלי המניות ניתן להסתפק בהליך משפטי של מיזוג, ואז נדרש רק רוב מקרב בעלי המניות. החברה הרוכשת מקימה חברת-בת ריקה מפעילות והחברה הפעילה מתמזגת עם החברה הייעודית. במיזוג משולש הופכי, החברה החדשה (הייעודית) מתמזגת לתוך החברה הפעילה (חברת המטרה). ברכישה עצמית, משתמשים במשאביה של החברה לרכישת המניות של חלק מבעליה. חשוב לשים לב, שבהתאם לחוזר מקצועי שפרסמה רשות המיסים, עמדתה היא שיש סווג את העסקה בצורה שונה - כעסקה דו-שלבית. בשלב הראשון החברה "כאילו" חילקה דיבידנד לשני הבעלים (דיבידנד שכל אחד מהם משלם עליו מס), ובתמורה רוכש האחד את מניותיו של השני. חשוב לציין, כי בית המשפט המחוזי בחיפה לא קיבלה גישה זו. נצביע על השיקולים בביצוע העסקה. מהיבט הרוכש: רוכש הנכסים מתקשר עם החברה; לעומת זאת, רכישת המניות מתבצעת משורה של בעלי מניות שלעיתים עשויה להיות סבוכה יותר (לא כולם מעוניינים למכור). ברכישת נכסים אפשר לבחור אלו נכסים רוכשים; ברכישת מניות רוכשים את כל החברה כקופסה על כל תכולתה. ברכישת נכסים עלולים צדדים שלישיים, למשל הבנקים, לשנות תנאים והסכמים קיימים; ברכישת מניות אין עילה לפתוח הסכמים קיימים. רכישת נכסים מאפשרת לבצע הפחתה של הנכסים הנרכשים; מנגד, אין פחת על מניות. נכסים מניבים מייצרים הכנסה וניתן להתיר את הוצאות המימון; ברכישת המניות הוצאות המימון לא מותרות. קיזוז הפסדים אפשרי ברכישת חברה שלמה ולא ברכישת נכסים. במניות מקבלים את כל העובדים; בנכסים ניתן לבחור. מבחינת המוכר: מכירת חברה מאפשרת להיפטר גם מהנכסים הבעייתיים. מכירת מניות היא במיסוי חד-שלבי, בעוד במכירת נכסים המס הוא דו-שלבי.