יכולת העמידה המערבית היא חשובה ומחממת לב לאחר נסיגה ארוכה, אבל כאן נגמרות החדשות הטובות, סבור אקונומיסט. 2022 גם חשפה את חילוקי הדעות העולמיים וקידמה את "הממשלה הגדולה" והמתערבת. חצי הכדור המערבי נשאר ניטראלי בסוגיית אוקראינה; 35 מדינות נמנעו בהצבעה האחרונה בעצרת האו"ם על גינוי רוסיה. למרות תבוסתו של חאיר בולסונארו בברזיל, הדמוקרטיה בדרום אמריקה עודנה שבירה. רג'ב טאיפ ארדואן השליך לכלא מתמודד אפשרי על הנשיאות. בנימין נתניהו מקים ממשלה ימנית קיצונית. אינדונזיה עומדת לאסור יחסי מין מחוץ לנישואין, להגביל את חופש הביטוי ולכפות אדיקות דתית. הודו משגשגת מבחינה כלכלית, אך הפוליטיקה שלה רובנית, מכוערת ואכזרית. בכל רחבי העולם, רעיון הממשלה המוגבלת סופג מהלומות. בשל משבר האנרגיה בעקבות המלחמה באוקראינה, ממשלות אירופה שופכות כסף כדי למתן את ההתייקרות. הן גם מממנות את המעבר מדלק מאובנים לחלופות נקיות, מהלך מבורך כשלעצמו. התשובה האמריקנית לאיום הביטחוני מצד סין הוא מגבלות סחר וסובסידיה לענפים המתחרים בסין; אם זה פוגע בבעלות בריתה של ארה"ב – חבל מאוד, אבל שיהיה. לאומנות כלכלית זוכה לאהדה, לאחר שהזרמות הענק בזמן הקורונה שינו את ציפיות האזרחים מממשלותיהם. אבל לקפיטליזם של "ממשלה גדולה" יש רקורד גרוע, טוען אקונומיסט. בעוד האינפלציה בארה"ב מגיעה לשיאים שלא נראו עשרות שנים, בין היתר בשל מדיניות פיסקלית ומוניטרית כושלת, מוזר שהבוחרים מוכנים להעניק לפוליטיקאים ולפקידים סמכויות כלכליות שאין הם מתאימים לנהל. יוזמות אנרגיה וטכנולוגיה בגיבוי ממשלתי מצליחות לעיתים, אך ככל שמדינות שופכות יותר – הן נעשות בזבזניות יותר. מבחינת קנה המידה הליברלי של ממשלה מוגבלת, כבוד ליושרה האינדיבידואלית ואמון בהתקדמות האנושית – תוצאותיה של 2022 אינן חד-משמעיות. עם זאת, יש תקווה, המערב היה שחצן לאחר נפילת הקומוניזם הסובייטי, ושילם את המחיר בעירק, אפגניסטן והמשבר של 2009-2007. לעומת זאת, ב-2022 המערב התייצב בהצלחה מול האתגרים של פופוליזם ועלייתה של סין.