בראשית הצטרפותו של ח"כ איימן עודה לכנסת ישראל, הוא נחשב בעיני השמאל ואפילו המרכז לאיש התקווה, החלום, הפנים היפות של האזרח הערבי הישראלי הגאה, האזרח הזקוף. סיפור הצלחה מסחרר של השילוב, החיבור, פניו הנאות של הקיום המשותף.
הו התמימות, הו הצמא היהודי התם שאין מי שיכול להרוות אותו, הו הכמהים לחיבוק מאזרח ערבי ישראלי גאה, אוי לעיוורון, אוי לחרפה. הכבש הנפלא, הרהוט, המשכיל, בעל העיניים החודרות, הרהוט, המדבר בשפה גבוה, האחמדי, בן לאנשי כפיים בחיפה, כבש בקסמו את התמימים, העיוורים, את הכמהים לשלום, השמיע את שביקשו לשמוע, הציג את מצג השווא שביקשו, חייך כל הדרך אל הכנסת.
התהליך שעבר איימן הצעיר, חבר מועצת העיר חיפה, זכה לחיבוק התקשורת הישראלית. תמונות שער התנוססו בעיתונים, החיבוק היה רך ונעים, ואז אט אט הבין שהחיבוק הזה לא יוביל אותו למקום בו הוא נמצא. הכבש הנפלא החל אט אט להשיל את הצמר ולעטות רעיונות, אידאות, אמונות ודעות שלא נשמעו עוד נעימים לאוזני הישראלים שהיו בטוחים כי איימן שלנו הוא אכן איימן שלנו.
הדרך להובלת מאבק עיקש להכרה בכפרי הבדואים בנגב, התדרדר עד לשבח והנחת כתר הניצחון על האויב הישראלי, חיזבאללה וחסן נסראללה "שניצחו" את ישראל. הכבש מצמיח שיני האריה, התברג בצמרת חד"ש עד שלפני מספר שנים נכנס סוף-סוף לכנסת ישראל, הפרלמנט של המדינה ששמח מאוד על ניצחונה על-ידי אויבה המרים. מכאן המצב רק התדרדר, הכבש הנפלא הפך רישמית לטורף המשחר לטרפו, התקווה התנפצה, החלום נגוז, הקסם פג.
ההקצנה החליפה את השיח הנעים בעברית רהוטה. איימן, כבר ח"כ, הוביל מלחמת חורמה נגד גיוס צעירים וצעירות ערביות לצה"ל או לשירות לאומי אזרחי, השתתף בטקס הנחת זר על קברו של מי שזכה ועל שמו נקרא ארגון הטרור המתועב, עז-א-דין אל קאסם, כינה מחבלת שהואשמה בהסתה לחטיפת חיילים, "לוחמת חופש", סירב להשתתף בהלוויתו של הנשיא שמעון פרס, התנגד להסכמי אברהם ותמונותיו מתעמת עם כוחות הביטחון היו לשגרה.
ההבטחה שנדמתה בשעתו כגשר על המים הסוערים, איימן, בעד שתי מדינות לשני עמים בגבולות מלחמת ששת הימים, בעד מדינת כל אזרחיה, בעד זכות השיבה, מעודד את ציון הנכבה. ח"כ הנהנה ממשכורת ושלל הטבות ממדינת ישראל, אשר סירב להצטלם ביום ההשבעה בכנסת ליד דגלי מדינת ישראל, עלה קומה במאבקו השיטתי נגד מדינת ישראל ומוסדותיה.
כמה מוזר לצרף את התואר ח"כ, לאדם אשר שם לו למטרה להפיץ בואש נגד מדינת ישראל ומוסדותיה, בעולם, במוסדות בינלאומיים, לספר את נרטיב עלילות הדם הידועות לשמצה בקרב מספרי הסיפורים בקרב ערביי ישראל הקוראים לעצמם פלשתינים. בתאום הרשות הפלשתינית וללא שום תיאום עם משרד נחוץ או השגריר הישראלי באו"ם, הגיע לאו"ם לפגישה עם המזכ"ל להפיץ רעל ובדותות, רמייה וכזב על מדינת ישראל, ממשיך לוועדה לזכויות האדם בעלילת הדם שמדינת ישראל אינה מגינה על אזרחיה הערבים.
ברור הוא כי למהלך מגוחך זה אין כל משמעות מעשית פרט להפיץ את דיבתה של מדינת ישראל. אחרי האו"ם, בכוונתו להגיע לז'נבה למועצת זכויות האדם, להפיץ את השקרים הנבובים, להכתים את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, דמוקרטיה שאין באף אחת מעשרים ושתיים מדינות הלאום שלו הנמצאות מרחק שנות אור מהדמוקרטיה.
ח"כ איימן עודה, פלשתיני גאה שהדגל שלו אינו דגל מדינת ישראל, הימנונו אינו ההמנון מדינת ישראל, פועל ללא מורא, בגלוי נגד מדינת ישראל. נער הפוסטר שהיו מי שכתרו לו כתרים והיה לפרי ההילולים של השמאל הציוני, התברר כפלשתיני המתפרנס ממדינה שנגדה הוא לוחם, על ראשו כתר קוצים ופריו פרי סרק ובאושים.
זו העת לדרוש באופן חוקי שהח"כ איימן עודה יבחר, רמאללה או ירושלים בתקווה שחלילה לא יסיים בקטר. ראוי היה שהזעקה והתביעה לפעולה חוקית נגד התנהגות שכזו תבוא מצד ההנהגה הישראלית כולה, מימין ומשמאל, כולל מי שברגע של שבר מוסרי, ליקוי מאורות נוראי, חשב לשתף פעולה עם מפיצי השנאה נגד מדינת ישראל, ויהיו חייבים לפעול נגד התנהלות זו באופן חוקי.
משלא נעשה דבר, ממשלת ישראל החדשה, ימין מלא על מלא, עשר מעלות ימינה ועוד תיאורים הנדרשים להוכחה, חייבת לסמן את הגבולות האדומים, להציב את הגבול הדק בין הדמוקרטיה לאנרכי, גם ללא ההבטחה הערבית ישראלית שהכזיבה.