"אם תרצו, אין זו אגדה" [בנימין זאב הרצל]
כיון שהיהודים הואשמו ברצח המשיח, משך אלפיים שנים נרדפנו עד חרם. האינקויזיציה הספרדית, הפוגרומים, השואה, הכנסיה הקתולית אשר הובילה את המאבק והרדיפות. עד שכל זה השתנה במאה האחרונה, ובכל זאת לא קל למחוק אלפיים שנות שנאה. בצדק קיימים אצלנו חוסר אמון וחשדנות מופגנת.
לפני שלושים שנה מוסדו קשרים רשמיים בין מדינת ישראל למדינת הוותיקן, ולישראל יש שגריר לותיקן. הכותרת בארכיון המדינה: "שתי הדתות שנפרדו לפני אלפיים שנה נוגעות היום זו בזו - קשירת יחסים דיפלומטיים בין מדינת ישראל למדינת הוותיקן".
האפיפיור שעומד בראש הכנסייה הקתולית אינו מייצג את העולם הנוצרי בכללותו. האבנגליסטים, לדוגמה, לא רוצים כל קשר לכנסיה הקתולית. הם גם נפרדים לחלוטין מהמורמונים. ועוד היד נטויה: הנוצרים מפולגים בדיוק כמו היהודים ואינם מקשה הומוגנית אחת.
מי במדינת ישראל אמון על הקשר עם העולם הנוצרי? משרד החוץ? משרד הדתות? לשכת העיתונות הממשלתית? אתם ודאי מגחכים - איך השתרבבה לכאן לשכת העיתונות הממשלתית? מה לה ולנוצרים? נכון שהלשכה עם כמה עשרות עובדיה היא חלק ממשרד ראש הממשלה, אך האם מתאים שדווקא היא זו שתהיה אמונה על קשר כה-קריטי זה (התשובה פשוטה: הלשכה היא היחידה המשקיעה משך העשור האחרון בקשר עם הנוצרים, ולכן דה פקטו היא נקודת הקשר הרשמית של מדינת ישראל עם העולם הנוצרי)?
תקשו ותשאלו: מדוע בכלל חשוב הקשר עם הנוצרים? מה לנו ולהם? הם אחראים במישרין לרדיפות ולרצח שיטתי של עמנו. כל שהם מייחלים הוא התגשמות נבואות אחרית הימים וחזרתו של ישו-אלוהיהם.
וויש מי שיתעקש: ראו, הוא יגיד, כל שהם מנסים הוא לנצר אותנו. כך בערב יום העצמאות בתל אביב, וכך גם מדי יום ביומו ברחבי ירושלים הבירה. לכל מקום טוב הם חודרים. לבסיסי צה"ל, לספריות ביחידות קדמיות. התמונות הראשונות המקבלות את פני כל הבאים לישראל בצאתם מהמטוס לשרוול המוביל לבנין השדה הם תמונות הקרן לידידות. אפילו השם מטעה, וכן, זאת ביודעין ובמכוון. הנה פשר ה"ידידות": כמאה מיליון דולר או יותר מוזרמים כל שנה מנוצרים שרוצים יותר מכל דבר אחר לנצרנו ולהחיש את ביאת המשיח שלהם, לפרויקטים בכל רחבי הארץ. זו היא התיוונות מוחלטת, ורק נותר לתהות, "היכן יהודה המכבי"?!?
לשמור מכל משמר
עד כאן כל הנאמר הוא אמת לאמיתה, ואוסיף שמן למדורה: יש את הנוצרים ובהם "יהודים למען ישו". אבל יש קהילה שלמה של יהודים המאמינים בישו והמגדירים את עצמם כיהודים. יש להם בתי כנסת וקהילות בריאות ועניפות שאינן שונות מכל בית כנסת רפורמי, קונסרבטיבי או אורטודוקסי בארה"ב. בארץ הם חולשים על עמדות מפתח ואי אפשר להבדיל ביניהם לבין ישראלי-יהודי מצוי. הם אפילו נשמעים ומתנהגים יותר "יהודים" מכולנו (רק אליה וקוץ בה - אנחנו לא מאמינים בישו, והם דווקא כן). זו היא סכנה מוחשית לכולנו, שכן כה קל להתבלבל ולפול בפח הנוטף מדבש מפתה.
אנסה לענות לפיכך על השאלה הבסיסית: חשוב לנו לטפח את הקשרים עם העולם הנוצרי, כי האיסלאמיסטים עומדים עלינו לכלותנו - אנשי הספר כאחד, קופים וחזירים גם יחד. האיום האיסלאמיסטי לא סר מהעולם, והסכנה הולכת וגוברת. בנוסף, אין לנו הרשות או היכולת לזלזל בידידים, יהיו מניעיהם אשר יהיו, כי אנחנו ניצבים (כמו בעבר, כך גם בהווה) לבד - עם נבחר, בדד מכל השאר. אין אנחנו מוקפים ידידים, ואת אלו שניתן למצוא בנרות, חייבים לשמור מכל משמר.
הקשר עם הנוצרים אינו מובן כלל ועיקר, ואויבינו עומלים ושוקדים לערערו. הם הכריזו על ישו כנביא פלשתיני, והם אף הציבו אותו במחסומים, יחד עם הנשים בשחור והשמאל הישראלי, להתגרות בחיילי צה"ל ולהוציא דיבתם רעה. אחרים טוענים שהנוצרים החליפו אותנו כעם הנבחר, כילדי האלוהים האהובים עליו. במידה מסוימת הדבר דומה למאמצים לנתק אותנו מארץ ישראל, מההיסטוריה ומהארכיאולוגיה, ולטעון שהתנ"ך הוא סיפור (מצוץ מהאצבע), ושאין לנו כל קשר להר-הבית או לירושלים, שנהפכו לאתרי מורשת מוסלמים.
הנוצרים, כמו גם יהודי ארה"ב, עוברים שינוי בין דור שעוד תומך בישראל וביהודים לבין הדור הצעיר אותו אלו לא מעניינים. יהיו, טוב, לא יהיו, החיים ממשיכים כרגיל.
והנה, למרות כל הקשיים מבית ומחוץ, עשרות מיליוני נוצרים אוהבים את ישראל והיהודים בצורה בלתי מתפשרת, ללא תנאים, ללא גבולות; אהבה שאינה תלויה בדבר. מדינת ישראל החלה לשים לב אליהם בעשורים האחרונים, כי טוב ונעים שמישהו תומך בנו, מחבק אותנו, יוצא להפגין עבורנו, מתעל מאות מיליוני דולרים מדי שנה לפרויקטים, אנשים וארגונים בארץ, הדואג לניצולי שואה ולעניים בקרבנו, המעז להתייצב והאמת לצדו ושלא אכפת לו איך אנחנו מגיבים או מתנהגים. כמה טוב להופיע בפניהם, להפגש אתם, לראות את כנסיהם או את ביקוריהם ההמוניים בארץ, ליהנות מנכונותם לקבלנו כאשר אנחנו וממתת ידם.
למסד את הקשרים
גם כשנתינה היא מוחלטת, יגיע היום שיקום מישהו וישאל, "מדוע"? מדוע הנוצרים ממשיכים לתמוך בישראל כשהיא יורקת בפנינו? מדוע הנוצרים ממשיכים לעמול למען היהודים כשהם האויבים הגדולים ביותר של עצמם? מדוע להתאמץ כשישראל לא מעריכה ולוקחת את הכל כמובן מאליו?
לכן חשוב כל כך למסד את הקשרים, להשקיע, לא לתת ליום לחלוף ללא מאמץ בבנין וחיזוק אותו הגשר בין היהודים לבין הנוצרים, בין שני העולמות, בין השורשים לאותו עץ. אך מדינת ישראל הרשמית, למרות ניצנים פה ושם, לא מיסדה את הקשר עם העולם הנוצרי כולו. בנימין נתניהו שהיה ראש הממשלה אהב את הרעיון אך לא מצא זמן לישמו, קרי הדבר לא היה בסדר העדיפות שלו, בין משפטים נגדו לבין האיום האירני לבין מערכות בחירות שלא מסתיימות אף פעם.
נפתלי בנט עזב את הפוליטיקה. בני גנץ כמו השמאל בישראל מעוניין יותר ביהדות התפוצות, זו המתנגחת והנלחמת כל הזמן במדינת ישראל. יאיר לפיד צריך להתמודד עם האשמות שאשתו היא "משיחית" (מכירה בישו כמשיח), ולכן הוא מתרחק מהנוצרים כאדם שנזהר ברותחין. אז מי נשאר? שרן השכל, חברת הכנסת שיודעת לדבר יפה ומאד משתדלת להופיע בכל אירוע של ועם הנוצרים? רק שהיא כה גאה בהיותה סופר-ליברלית, שלאחרונה היא שכחה שכשמשפט הפתיחה שלה כולל מאבקים למען קהילת הלהט"ב, היא מיד מקפיאה את הנוצרים ומרחיקה אותם.
מדינת ישראל צריכה למנות שליח לעולם הנוצרי. אותו שליח רשמי חייב להיות ישראלי-יהודי, לא משיחי, לא נוצרי ולא כל בין-כלאיים אחר. אנחנו היהודים מושיטים יד אליכם הנוצרים. אנחנו מכבדים את דתנו. אנחנו מכירים את ההיסטוריה בת אלפיים שנה. היינו כאן הרבה לפניכם, ונהיה כאן עד אחרית הימים. אנחנו מסכימים לחכות ולקוות שהמשיח יתגלה במהרה בימינו, כהרף עין ממש, ואז נוכל לשאול אותו אם הוא כבר היה פה או לא. עד אז - כבדהו וחשדהו, החובה היא עלינו - עבורנו - להשקיע באותם "נישואים" בין היהודים לבין הנוצרים, נישואים הדורשים עמל והשקעה, לא רק גישה חד-צדדית ביותר. אנחנו עושים זאת לא עבור הכסף - ומוטב שיפסק התזרים דרך גופים מסוימים הדואגים כך נראה להאדרת שמם לפני כל דבר אחר - כי אם מכירים בחשיבות מיסוד הקשר.
פעם הרעיון שיגור זאב עם כבש היה בגדר חלום או תפילה. והנה סיפרתי לכם על זה בדיוק, ונותר רק לסיים בחציו השני של הציטוט של בנימין זאב הרצל: "ואילו אם לא תרצו, הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות".
