בִּכְפָר סִילְוּאָן צָהֳרֵי הַיּוֹם בִּּכְפָר סִילְוּאָן מִתְכַּסִּים בַּעֲלָטָה שֶׁאֵין לָה בֹּקֶר לוּחַ זְמַנִּים אָבוּד הַבָּא מִן הַסַּהַר מְדַדֶּה עַל דָּקְרְנֵי תַּיִל פּוֹרֵט נִגּוּנֵי מֵיתָר קָרוּעַ בַּעֲלָטָה שֶׁאֵין לָה צֹהַר. עֲלָטָה מַאֲהִילָה עַל שֶׁמֶשׁ סְדוּקָה גּוֹהֶרֶת עַל שֶׁקֶט מְרַסֵּק בַּסִּמְטָאוֹת הַכְּפָר, קִלּוּחֵי שׁוֹפְכִין מַשְׁקִים עִקּוּלֵי מַדְרֵגוֹת מִן הַסַּף, בַּבִּיבִים בִּינוֹת קִמּוּר שָׁחוּחַ וּבְצֵל חָצֵר נִרְפֶּטֶת נִרְדְּמוּ כָּל הַגַּעֲגוּעִים, פּוֹרְחִים רַק אֶגְרוֹפִים וַאֲבָנִים הָעוֹלִים בַּעֲלָטָה סְרוּחָה סוֹעָה מִסַּעַר בַּעֲלָטָה שֶׁאֵין לָה בֹּקֶר בַּעֲלָטָה שֶאֵין לָה צֹהַר בַּעֲלָטָה מִתְפַּלֶּלֶת לְבֹקֶר וּלְצֹהַר הָמְּמָאֲנִים לָבוֹא לִכְפָר סִילְוּאָן. אני רוצה לראות את כפר סילואן, המדמם כיום בעימותים קשים מנשוא בין תושביו הערבים וכוחות צבא, כפי שראו אותו הסופר יהודה בורלא, שכתב את הספר "בַּעַל בְּעַמָּיו" והסופר יוסף מיוחס בספרו "הַפַלָּחִים". בורלא מתאר סיפור אהבה מרגש בכפר סילואן על-רקע ימי העבודה הקשים בימי הקציר בין צעירה ערביה מוסלמית ובין צעיר יהודי, המכבד גם את מאווייה הלאומיים של הצעירה הערבייה, איתה הוא מבקש לבנות את חייו, כשהוא חולם על שתי ישויות לאומיות - יהודית ופלשתינית - החיות זו לצדה של זו. בורלא אינו סופר בעל תפישות עולם רדיקליות. עולמו הרעיוני של יהודה בורלא מעוגן בספרות המקראית. מתוך ערגה לעולם אידאי מקראי ארג את הדמויות של ספריו. הגם שיש בתיאורי הכפר תיאור של מצבים נוגים, שורה עליו בספר ארשת של אהבה, ארשת של פתיחות ורצון של צעירה ערביה להבין את מאוויי העם היהודי, והרצון של הצעיר היהודי להבין את מאווי העם הפלשתיני תוך כמיהה של השניים לבנות את הגשר. יהודה בורלא, יליד העיר ירושלים, שראה את הכפרים העוטרים את ירושלים, ניסה לרקום להם רקמת אהבה, אותה יפגשו שוחרי ספרות גם בספרו "בְּנַפְתוּלֵי אַהֲבָה", בו גם פרש סיפור אהבה בין צעירה ערבייה וצעיר יהודי. הוא נשא עיניו לאהבה בכפר סילואן, הגם שלא נעלמה מעיניו המציאות הקשה. אצל יהודה בורלא אהבה כנה ויפה מתגברת על שלל המחיצות הלאומיות העוינות, המהוות את המכשול למימוש ניחוחות האהבה. בשנת 1873 היהודי רחמים מיוחס החליט לצאת מתוך החומות ובנה את ביתו מחוץ לחומות בכפר הערבי סילואן. בבית הזה עברה ילדותו ובחרותו של בנו יוסף, לימים סופר ילדים ופעיל מאוד במוסדות העדה הספרדית בעיר ירושלים ובמיוחד במוסדות החינוך שלה. למעלה משלושים שנה ניהל בית ספר בירושלים. הוא מתאר ילדות מאושרת בסילואן, מתמקד באהבתו ובגגעגועיו לשכניו הערבים ולתרבותם. לכך נתן ביטוי בספרו "הפלחים" ב-1937, כשהוא מדגיש - "עֲלֵינוּ לִהְיוֹת קְשׁוּבִים לְמַאֲוָיֵי הָעָם אִתּוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים, לְנַהֵל עִמּוֹ שִׁיחַ מְכַבֵּד, כְּפִי שֶׁנִהֵל אַבְרָהָם אֲבִינוּ עִם אִישׁ חֶבְרוֹן בְּבוֹאוֹ לִקְנוֹת חֶלְקַת קַרְקַע". מן הראוי לקרוא בתשומת לב רבה את ההקדמה לספר. בצד ביקורתו על תופעות בחברה הערבית, הוא פועל רבות בישוב היהודי לקרבו כדי להכיר את התרבות הערבית. הוא עצמו התמסר ללימוד השפה הערבית ולחקר הפולקלור שלה, והגיע להישגים מבורכים במיוחד בעולם האקדמי. כיום כפר סילואן, שסופח לעיר ירושלים, מונה עשרים וחמישה אלף תושבים ערבים וכחמש מאות תושבים יהודים. למרבה הכאב, הכפר אינו נראה כיום כפי שנרקם בעט הסופר והמורה בורלא, בנו של הרב יהושע בורלא, שנולד בירושלים בשנת 1886, ואינו נראה כפי שראה אותו סופר הילדים מיוחס, שנולד בירושלים בשנת 1868 וגדל בכפר סילואן. אני נכסף לראות את כפר סילואן כפי שביקשו לראותו הסופרים יהודה בורלא ויוסך מיוחס. יש לי חלום, לזכות לראות את מי בריכת השילוח, שסמוך לה ממוקמים בתי הכפר, מנוצלים לקיום טקס שאיבת המים כדי לקיים את מנהג ניסוך המים בירושלים של שלום, המכבדת מאוויים דתיים ולאומיים של כל האזרחים החיים בה - כשבחלקה המערבי תכונן בירת מדינת ישראל ובחלקה המזרחי תקום בירת מדינת פלשתין. בהפטרת השבוע אנחנו נקרא ביום שבת מספר יחזקאל פרק ל"ז את חזון העצים, ומתוכו מזדקרת הכמיהה לקרב את העצים "וַעֲשִׁיתֶם לְעֵץ אֶחָד בְּיָדִי וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי" (שם, פס' י"ט). פסוק זה בהפטרת השבוע היווה לי השראה לכתיבת השיר "וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי". בֵּין הַיַּרְדֵּן לַיָּם בֵין הַיַּרְדֵּן לַיָּם בִּדְוֵי עֶרֶשׁ טְבוּל זָהֳרֵי רָקִיעַ עֲלוּמִים אָכַל הַשָּׁרָב. ֹלֹא שְׁלוּלִית אַחַת שֶׁל דָּם רִשְׁפָּה וְרִפְשָׁה גָּמְאוּ מַתַּת רֶֶחֶם וָשַׁד - מַתַּת חַיֵּי שָׁרָה וְהָגָר בְּבִצּוֹת שִנְאַת חִנָּם. כָּל עוֹד הָרֶגַע עָלַי זוֹרֵחַ יְהִי דְַּבר אֱלוֹהִים אֵלַי לֵאמֹר: קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו - יִצְחָק קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו -יִשְׁמָעֵאל "וְקָרֵב אוֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד וַעֲשִיתֶם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְָּידִי".