הקמת הממשלה ה-37 חצתה את הקו שבין הפוליטי הלגיטימי לבין הפוליטי הפלילי. ההסכמים הקואליציוניים עמוסים - בפרטיהם אבל בעיקר בכללותם - בעבירות מרמה והפרת אמון ואולי גם בעבירות שוחד. לא שמישהו יגיש תלונה, ובוודאי לא שמישהו יחקור; אבל כך הדברים נראים לכותב שורות אלו.
מו"מ פוליטי, אצלנו ובכל מדינה דמוקרטית, תמיד עמוס ב"קח ותן". מה שהיה נתפס כפלילי בהקשרים אחרים, הוא מותר במישור הפוליטי. לפני שנים נוהלה חקירה (ודומני שגם הוגש כתב אישום) נגד מעורבים במו"מ מוניציפלי, כאשר האחד ויתר על ההתמודדות מול השני בתמורה למינויו לסגן ראש הרשות בשכר. לטעמי זו הייתה חקירה מיותרת ואף תמוהה. מדובר היה בעסקה שכמותה נעשות רבות, וקשה לראות את הפסול בה - לבטח במישור הפלילי.
מצד שני, יכולות להיות עסקות פוליטיות שברור לכל שהן פליליות. למשל: אם אותו מועמד היה מוותר לא תמורת תפקיד ציבורי לו עצמו, אלא תמורת העסקת רעייתו בחברה עירונית. או אם ראש הרשות היה מבטל כתב אישום בתמורה לתמיכה בו במועצת הרשות. יש הרבה דוגמאות, שלצערנו חלקן התממשו והובילו אישים מוניציפליים לספסל הנאשמים ואף לתא הכלא.
היכן עובר הגבול בין עסקה פוליטית לעסקה פלילית? קשה מאוד לומר זאת מראש. אך כפי שאמר שופט בית המשפט העליון של ארה"ב, סטיוארט פּוֹטֶר, בהקשר אחר לגמרי: "I know it when I see it". השכל הישר, נסיון החיים, ההקשר הכולל, ההיקף, התמורות - כל אלו מסייעים במתיחת הקו בכל מקרה ספציפי. ומה שנראה הפעם, הוא שהמעורבים עברו אותו ובגדול.
לא ניכנס למאות הסעיפים של ההסכמים בין הליכוד לבין הציונות הדתית, עוצמה יהודית, נועם, ש"ס ויהדות התורה. דומה שאיש טרם קרא במלואם את ההסכמים הללו, חסרי התקדים בהיקפם (לא בטוח שכל הח"כים של הליכוד כבר קראו והפנימו הכל). אבל די בכמה סעיפים בולטים לצד התמונה הכוללת, כדי ליצור את הרושם הברור שהם רחוקים מהם מלהיות פוליטיים לגיטימיים.
ההקמה והקיום של משרדים מיותרים. הפירוק של משרדים קיימים. ההעברה הסיטונאית של יחידות ועובדים ותקציבים בין משרדים. החלפת שמותיהם של משרדים. כפל שרים באותו משרד. כל זה עומד בניגוד מוחלט לחובת הנאמנות של נבחרי הציבור כלפי הציבור. מתן משרות מופרכות, שלצידן הטבות ניכרות בכסף ובשווה כסף לשרים ולמקורביהם, תמורת ההצטרפות לממשלה מסריח כמו שוחד. בהקשר הזה, הכמות היא ההופכת את ההסכמים מכאלה שאפשר לסבול באף סתום לכאלה שאי-אפשר להשלים איתם בעיניים פקוחות.
סעיפים אחרים מהווים מתת אישי, מפלגתי או מגזרי הזועק לשמים. הנה כמה דוגמאות.
- המשך הפעלת מכשירי הסלולר בדורות 2 ו-3 על חשבון פיתוח דורות 4 ו-5, על-פי דרישת החרדים - כאשר יש שם גם הרבה כסף בדמות "הטלפונים הכשרים". זוהי פגיעה ישירה וקשה בעתידה הטכנולוגי של המדינה, בפעילות כוחות הביטחון, בהתפתחות הכלכלית החיונית לקיומנו.
- ביטול רפורמת הכשרות, כאשר למשפחת יוסף - השליטה האמיתית במפלגת ש"ס - יש מערך כשרות משלה שהרפורמה פגעה בו.
- הוצאת הדיינים בבתי הדין הרבניים מאחריותו של נציב תלונות הציבור על שופטים - לפי דרישתו של הרב יצחק יוסף, הרב הראשי הכי פוליטי שהיה אי-פעם ומי שמיועד לנשיא מועצת החכמים של ש"ס, בעקבות החלטות קשות בעניינו בידי הנציב אורי שהם.
- ביטול המיסוי על כלים חד-פעמיים, שוב לדרישת החרדים, למרות שמדובר בצעד חשוב לשמירת כדור-הארץ. כאן הממשלה החדשה מצפצפת על העולם כולו, פשוטו כמשמעו.
- מתן תיקים לעמיחי שיקלי ועידית סילמן, שני העריקים שהפילו את הממשלה הקודמת וקיבלו שריון בליכוד, תוך העדפתם על פני נבחרים ותיקים ובכירים יותר.
לאור כל אלו, ברור מדוע הצעד המשמעותי הראשון שמתכננת הממשלה החדשה הוא להגביל ולמעשה לסרס את הביקורת השיפוטית עליה. לא רק שהיא מתכננת - לפי הצהרות השותפים בה - שורה של מהלכים בלתי חוקיים, בלתי חוקתיים ובלתי דמוקרטיים. עצם קיומה מושתת על התנהגות עבריינית.
