הקורונה עדיין כאן והיא עדיין הורגת, אך כך יהיה בעתיד הנראה לעין. הציבור אינו מוכן להמשיך להתייחס אליה כמצב חירום המחייב צעדים מיוחדים. בשנת 2022 החליטו בני האדם לחזור לשגרה, לטוב ולרע – ושנת 2023 היא הראשון של העידן שאחרי הקורונה, סבור וושינגטון פוסט. "שגרה" – לא בדיוק, כי העולם לא חזר וכנראה גם לא יחזור ל-2019. הנוכחות הפיזית בכמה ממקומות העבודה הגדולים בארה"ב היא מחצית בלבד מאשר ערב המגיפה – ולא בשל החשש לחלות, אלא בשל שינוי יסודי בתרבות העבודה. תעבורת הולכי הרגל במרכזי הערים היא שני שלישים מאשר ב-2019, וכך גם השימוש בתחבורה הציבורית. הדבר מלמד על שינוי תמידי באופן בו ערים מאורגנות, כאשר הפעילות הכלכלית היומיומית נעה לעבר הפרברים – מה שיחייב שינויים במיקום העסקים, בחוקי המס ובהרגלי הצריכה. גם הממשל הפדרלי יצטרך להתמודד עם השגרה הכלכלית החדשה, שאולי היא בעצם ישנה: עידן ההרחבה המוניטרית והכסף הזול הסתיים רשמית. פעם נדמה היה שממשלות יכולות ללוות ללא גבולות, תוך הסתמכות על כך שהבנקים המרכזיים יותירו את הריבית נמוכה. האינפלציה הגואה חיסלה את הפנטזיה הזאת. כסף זול הקפיץ את שווי הנדל"ן, מימן חברות הזנק בעמק הסיליקון (ואִפשר להן להציע מוניות וסרטים במחירי הפסד) ושחרר את הפוליטיקאים מהצורך לקבל החלטות קשות. כעת חברות ההיי-טק מהדקות את החגורה, שוק הדיור קפוא למחצה והפוליטיקה של התקציב נעשית מכוערת משום שהפוליטיקאים צריכים למצוא מימון למתנות שהם רוצים לחלק. היבט חיובי יותר, לדעת הפוסט, הוא הירידה בטונים של השיח. הביטויים הצורמים ביותר באו במקביל לשיא המגיפה, כאשר לאיש לא היה מה לעשות פרט להתקוטט ברשתות החברתיות. כעת אנחנו שוב בעולם האמיתי וחוזרים לדיונים ממשיים על הנושאים החשובים באמת. היה נחמד לחשוב שזה המצב משום שאנחנו עסוקים בגילוי מחדש של הדברים בעולם האמיתי שאנחנו נהנים לעשות עם בני אדם אחרים, ואין זמן לחילוקי הדעות האידיאולוגיים שהועצמו במשקפיים של מסכי המחשב – אבל לא זה המצב.

ההתנהגות האנטי-חברתית החמירה

פנאי, שינה ועבודות בית גדלו משמעותית במשך המגיפה, אך הקשרים החברתיים ירדו בצורה חדה עוד יותר והתחושה היא שגם עכשיו הם פחותים מכפי שהיו. רבים מהאמריקנים אומרים שעדיין חשים שלא בנוח בפעולות במרחב הציבורי, החל מטיסות וכלה בדייטים. המגיפה גרמה להתכנסות פנימה – לתוך משפחות וקבוצות קטנות של חברים, ולא בטוח שאי-פעם חיי החברה יחזרו במלואם למצב הקודם. גם ההתנהגות האנטי-חברתית עודנה קיצונית בהרבה: מספר מקרי הרצח ירד ב-2022, אך לא מחק את השיאים של השנתיים הקודמות. הוא הדין בתמותה מתאונות דרכים ונהיגה רשלנית – והפשיעה בתחום הרכוש, שירדה בזמן המגיפה, שבה ועולה. מה שמוביל את הפוסט לשינוי המשמעותי האחרון: שחיקה ניכרת באמון ההדדי ובמומחים האמורים לנהל את העניינים. השינוי הזה מורגש בעיקר בקרב רפובליקנים, אך גם דמוקרטים אינם מחוסנים מפניו. חלק מהספקנות היא במקומה, אבל המחיר שלה כבד מאוד. למשל: הספקנות כלפי חיסוני הקורונה עלולה להתרחב לחיסוני ילדים. המומחים חייבים לזכות מחדש במעמד הסמכותי שלהם בעיני הציבור, שראה בשידור חי את כשלונותיהם. זה בהחלט אפשרי. אחרי הכל, אחד הדברים הטובים בשגרה החדשה הוא החדשנות הרפואית. המגיפה הראתה דרכים רבות בהן ניתן לשפר את המערכות הישנות, החל משיתוף פעולה בזמן אמת, דרך מודלים חדשניים למימון וכלה בניסויים קליניים מהירים. אם הקהילה המדעית תוכל לתת יותר מזה ופחות פוליטיקה זולה ונסיונות למניפולציה, היא תזכה מחדש באמון שאבד במגיפה, גם אם זה יקח זמן. ובכלל, יקח זמן לחזור לאמון הכללי של 2019. אולי אנחנו מסתובבים בחוץ, אבל עברנו טראומה ובעתיד הקרוב נמשיך לרעוד קצת.