אנדריי ז'דנוב היה מקל החובלים התרבותי של העריץ הסובייטי יוסף דשגשווילי סטאלין. הוא חנק את חופש הדיבור והיצירה והחשיבה של רוסיה עשירת הספרות והשירה והתיאטרון והריקוד והמוזיקה. ד"ר שלמה קרעי ממלא את תפקידו של ז'דנוב אצל ראש הממשלה האנטי-דמוקרטית בנימין נתניהו. הוא ז'דנוב בכחול-לבן. אין דמוקרט של ממש המעוניין לסגור כלי תקשורת. אך קרעי אינו דמוקרט. הוא חותר לסגור את השידור הציבורי בישראל. כי ביבי רוצה, וזה מספיק כדי שגם הוא ירצה. תאגיד השידור האירופי נזעק וכתב לנתניהו כי אם ייסגר כאן-11 תגורש ישראל מן האירוויזיון. קרעי לא רק נציג רשמי של הדיקטטורה אלא גם לא העיפרון החד בקלמר. הוא הגיב הלילה בגסות רוח וביהירות, שלא נקבל תכתיב מאיש, בראבו. רק שאם תתקבל מדיניותו של קרעי הרודף את התקשורת החופשית ישראל תסולק מזירה בינלאומית בעלת חשיבות, והאירוויזיון אינו המקום היחיד ממנו תודח. הנה כי כן זו תרומתם של ביבי וקרעי להשגת היעדים של תנועת החרם על ישראל, ה-BDS. גם זוממים וגם לא נבונים. לא במתכוון אבל בפועל הם מעלים אותנו על רכבת המצורעים הדוהרת לנידוי בינלאומי. לא רק הם. מיקי זוהר הודיע כי בתפקידו כשר התרבות לא יעודד יצירה הנראית בעיניו כאנטי ישראלית. מה היא? למשל, בעיצומה של מלחמת השחרור כתב המשורר הלאומי נתן אלתרמן ב"טור השביעי" דברים בוטים כנגד הלוחם הישראלי היורה בעוברי אורח תמימים בעת כיבוש כפר ערבי. דוד בן-גוריון הורה להפיץ את השיר בכל מחנות צה"ל ובעצמו קרא אותו מעל דוכן הכנסת. חלפו שנים. הטלוויזיה - זה התאגיד - הכינה לשידור את "חרבת חיזעה" מאת יזהר סמילנסקי (ס. יזהר). קמה זעקה. מנכ"ל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לא ויתר ושידר למרות שידע כי עמיתיו בירדן ישתמשו בסרט לגנות את ישראל. השר הדתי-לאומי-ליברלי זבולון המר, וכן ראש הממשלה מנחם בגין, לא התערבו למנוע את השידור. אך מיקי זוהר, כ-45 שנים לאחר מכן, לא יממן יצירה כזאת. גם הוא ז'דנוב ויודע מה טוב לתרבות הישראלית. גם הוא עתיד להוסיף קרון לרכבת המצורעים. רבים משרי הממשלה החדשה עובדים ברכבת הזאת. יריב לוין - המסוכן שבהם - אורב למערכת המשפט ועדיין לא ברור אם ידיח שופטים ליברלים בטענה שהם מבוגרים (בדיחה גסה בעולם בו התארכה תוחלת החיים) ויבטל את הבחירה החופשית שלהם לכהונתם ויביא לכנסת סעיף התגברות בזוי כדי להרוס את העליון. בפעילותו יתווסף לא עוד קרון לרכבת המצורעים אלא קטר. ההתחלה הייתה כבר הבוקר. איתמר בן-גביר עלה לביקור פרובוקטיבי בהר-הבית, ואפילו האמירויות הגיבו בדחיית ביקורו של בנימין נתניהו בתחומן, ומצרים וירדן וסעודיה גינו את ישראל, ורקטה אחת כבר נורתה מעזה ורק בבוקר נדע אם בהמשך הלילה שוגרו עוד, ובין כה וכה גם המערב הדמוקרטי גינה את צעדת הזוטא של השר, ויצא שכר הכהניסט בהפסדנו. וזו רק ההתחלה.