אני חושש, שאבי מעוז, השר האחראי על תוכניות הלימודים במשרד החינוך, עלול להחליט, שאין לאפשר לתלמידי מערכת החינוך בישראל להיפגש בין כתלי בתי הספר עם מפעלו הספרותי של המשורר הלאומי שלנו, ח.נ. ביאליק. אני חושש, שאבי מעוז כשר בממשלת ישראל לא יהיה מוכן לסלוח לאותו משורר, שכתב את היצירות "המתמיד" ו"על השחיטה", כאשר יועציו הסבו בימים אלו את תשומת לבו, שמי שנקרא המשורר הלאומי שלנו העז להתבטא בעיצומן של ימי הפרעות בשנת תרפ"ט, שאל לנו לעלות על שרטון האיבה לערבים החיים בארץ ישראל. השר אבי מעוז בוודאי נסער, כששמו על שולחנו את הרבעון הספרותי "התקופה" מחודש יוני 1930 והוא קרא את ב"אגדת שלושה וארבעה" את הקטע שהסעיר את לבו - "אבותינו צררו איש את אחיו ואינם. גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה אתם - הנשמור אנחנו הבנים שלהם את עברתם לנצח ?..." אני חושש, שאבי מעוז לא יהיה מוכן לסלוח למי שהיה נשיא אגודת הסופרים היהודים בארץ ישראל, כשיועציו הניחו על שולחנו את הרבעון הספרותי "מאזניים", שיצא לאור בעיצומן של פרעות תרפ"ט ביום ה-13.9.1929, ובו כתב ביאליק, שעלינו לחתור לדו-קיום של שלום בין יהודים לערבים בארץ ישראל, "עלינו לכבד את הערבים ולהיות לעם הארץ שכנים טובים". בעיני כבוד השר זו אמירה שמאלנית בוגדנית, ועליו לאסור על התלמידים להיפגש עם יצירותיו. לאבי מעוז יהיה קשה להשלים, שתלמידי ישראל ילמדו את יצירותיו של משורר שכתב "יש בארץ ישראל די מקום לשני העמים... אין אנו רוצים לגרש אותם אל המדבר כמו שעשה אברהם אבינו בשעתו לישמעאל בנו, אדרבה, יישבו בארץ ויתערו בה" (דברים שבעל פה א' עמ' קנ"ו). אני לא הופתע, אם השר אבי מעוז ייצא בהתקפה על שירת המשורר הלאומי שלנו, כשיניחו על שולחנו את המסמך, בו כותב ביאליק לידידו, יוסף פטאי, שעדיף שיבנה את ביתו בתל אביב ולא בירושלים - "אוהב אני יותר מכל את תל אביב, אם תבוא להשתקע בארץ ישראל - בנה לך בית בתל אביב ("פרקים לביאליק שבעל פה", הארץ, 7.7.1939). השר לא יהיה מוכן לסלוח למשורר הלאומי, שהביע בפני ידידו הערכה רבה לתל אביב הצעירה והחופשית, ש"אינה אסורה בכבלים ובמסורת דוגמת ירושלים". אני רוצה לקוות, שהמוסף הספרותי של עיתון הארץ מיום י"ג בטבת תשפ"ג - המביא חלק מהמידע שצוין לעיל - הבהיר לשר את הרב גוניות בעולמו הרוחני של המשורר הלאומי, ולא יתפתה לקולות צרחניים רדודים, המלעיזים על המשורר הלאומי שלנו. אני רוצה לקוות שהשר אבי מעוז יהיה שקול, ותלמידינו ימשיכו להיפגש עם היצירות המופלאות - "המתמיד", "בעיר ההריגה", "על השחיטה", "אמי זיכרונה לברכה" וימשיכו לקרוא בין כתלי בתי הספר את השורות המופלאות - "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַַעת אֶת הַמַּעֲיָן, מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים עוֹז וְתַעֲצוּמוֹת נֶפֶשׁ לִסְבּוֹל חַיֵּי סְחי וּמָאוֹס, בְּלִי קֵץ בְּלִי גְּבוּל בְּלִי אַחֲרִית, לֵךְ אֶל בֵּית הַמִּדְרָש הַיָּשָׁן וְהַנּוֹשָׁן", וימשיכו להיפגש עם העולם השירי וִהספרותי המופלא, שחובק כל מה שיצא מידיו ומלבו של המשורר הלאומי ח.נ. ביאליק. גם אם השר התרעם על מה שאמר ביאליק על הכותל - "לגבי הכותל המערבי ביאליק מתבטא כל לא כדאי להעמיד את שאלת הכותל במרכז..." (הארץ, המוסף הספרותי, 6.1.23).