ברחבי סין מתאבלות רבבות משפחות על מותם של יקיריהן בקורונה – תוצאה צפויה של העדר הכנות להסרת המגבלות. חלק מן הפרשנים מצביעים על נקודת מפנה ותוהים האם הכשל הנוכחי, שבא בעקבות המחאות על ה"אפס קורונה" בשלהי השנה שעברה, מלמד על משבר לגיטימיות של הנשיא שי ג'ינפינג והמפלגה הקומוניסטית – כותב אקונומיסט. ניתן היה למנוע חלק ניכר מן התמותה הנוכחית וזו שבדרך, אך ייתכן שהמשטר לא ישלם מחיר על זוועות המגיפה המתרחשות במשמרת שלו. רבים מחוץ לסין הופתעו מהסובלנות הרחבה של הציבור למגבלות הקורונה, במיוחד בשנתיים הראשונות של המגיפה. אפילו הסגר בן החודשיים על 25 מיליון תושבי שנגחאי באביב 2022 התקבל בהשלמה בידי סינים רבים. ה"אפס קורונה" הייתה ניסוי ענק בסמכותנות, ובמדינת ענק בעלת מערכת בריאות חלשה היא אכן הצילה חיים רבים; ברוב סין וברוב הזמן החיים התנהלו כסדרם. הצנזורה מנעה דיון נרחב בסבלם של הנעולים בבתיהם. הקץ הבלתי-מתוכנן של ה"אפס קורונה" בא בשל המשקל המצטבר של המספרים. לחלק גדול והולך של הציבור נמאס מהמגבלות ששוב לא פעלו, כאשר האומיקרון שיבש את החיים והפעילות הכלכלית ביותר מדי מקומות. המפגינים ביטאו את התשישות. אבל השלטונות איבדו שליטה על הנגיף עוד לפני ההפגנות. המונופול של המפלגה על המידע סייע להסתיר את העובדה שהיא בזבזה את 2022, כאשר לא העלתה את שיעור המתחסנים ולא הרחיבה את מחלקות הטיפול הנמרץ. איש לא תהה בפומבי כיצד בינואר טען המשטר שיש במדינה 12.8 מיטות טיפול נמרץ לכל 100,000 תושבים, בעוד בנובמבר הנתון הרשמי היה פחות מארבע. הסינים מכנים שתי מנות של החיסון המקומי "התחסנות מלאה"; ארגון הבריאות העולמי קובע שזה אינו מספק, במיוחד מעל גיל 60. הלאומנות ממשיכה להוביל למדיניות גרועה: סין דחתה הצעה של האיחוד האירופי לתרום חיסונים מתקדמים והיא טוענת בעקשנות שהחיסונים שלה לא פחות טובים. את הגורמים הזרים הדורשים שקיפות היא מגדירה כעוינים וחורשי רע. דעת הקהל אינה מונוליטית, מדגיש אקונומיסט. הדיווחים המהללים רופאים ואחיות מופיעים במרחב המקוון לצד ציניות כלפי המספרים הרשמיים, במיוחד כאשר לאחרונה אזל מלאי תרופות הקורונה בבתי המרקחת והמרפאות. ועדיין, רוב הסינים העירוניים מתחת לגיל 40 מכירים רק את החיים במדינה משגשגת, והקורונה היא מבחן של אחדות – כאשר המפלגה מעודדת ללא הרף את תחושת הגאווה, כולל באמצעות זכרונות מימי מאו לפני שבעה עשורים. בנאום סוף השנה בטלוויזיה, התייחס שי ל"אתגרים הקשים" העתידיים כשלב חדש בניהול הקורונה. משם עבר לתהילת החיים בסין העולה, החל מאולימפיאדת החורף בבייג'ינג אשתקד וכלה בהשקת לווינים וספינות מלחמה. לאחר מכן שיבח שי את המהפכנים הראשונים אשר התמודדו מול קשיים וחזר על אחת מססמאותיו המועדפות: "כשם שהליטוש משביח את העץ, כך האתגרים מחזקים את האדם". זהו טיעון מעורר צמרמורת, מעיר אקונומיסט, כי אפשר להשתמש בו כדי להצדיק את הפעולות האכזריות ביותר של עריצים. זהו גם הימור שעלייתה הלאומית של סין – הטיעון העיקרי שלו ללגיטימיות – תימשך. ניתן לצפות שהמפלגה תפמפם שהמדינה חוזרת לשגרה ושתצנזר כל טענה הפוכה וכל דיווח על כשליה. הפקידים כבר מדברים על מדיניות ש"שמה את האזרחים במקום הראשון ואת החיים במקום הראשון", תוך הסתרה מאומצת של התמותה המיותרת. שי עשוי להתמודד עם עלויות שקשה לחזות בתחום האמון הציבורי במשטרו. אבל מבחינתו, אם המפלגה תשמור על שלטונה המוחלט לאחר שיתפוגגו זכרונות הקורונה – זהו מחיר כדאי.