לו היינו חיים בעולם אוטופי ואפשר היה לחזור לעבר ולשאול את ז׳בוטינסקי ובגין מה ההתייחסות שלהם לרפורמת לוין, סביר היה שהיינו מקבלים את אותה תשובה שהם נתנו בעבר והיא ש"יש שופטים בירושלים". אני עוקב אחר הויכוח הסוער לו עדים אזרחי מדינת ישראל בימים האחרונים ומגיע למסקנה אחת - הוויכוח הוא בסך-הכל מסך עשן שנתניהו ולוין יצרו במכוון כדי לטשטש את העובדה שלא מדובר ברפורמה, אלא במהלך אופרטיוניסטי שכל מטרתו היא לחלץ את נתניהו מהסבך המשפטי האישי שלו, ובדרך לקבע לנצח את התחמקותם של ציבורים מסוימים בחברה שלנו משירות צבאי או אזרחי. ישראל ביתנו מיום הקמתה תמכה בקביעת חוקה למדינת ישראל כמו גם בפסקת ההתגברות, אך ברוב מיוחס של 70 חברי כנסת. העובדה שבחמש השנים האחרונות מדינת ישראל שינתה למעלה מ-20 פעמים את חוקי היסוד, לעומת ארה"ב שפעם אחרונה שהיא נגעה בחוקתה הייתה לפני מעל 30 שנה או דנמרק שמאז שנקבעה חוקה ב-1953 לא תוקנה כלל - היא בלתי מתקבלת על הדעת ומעלה תהיות רבות על הקלות בה ניתן לבצע שינויים מרחיקי לכת בנושאים אשר מצויים במחלוקת בחברה הישראלית. הן השיקולים להעברת רפורמת לוין, הן הדרך, ובחלק מהדברים כמובן שגם המהות מובילה אותנו לדחות מכל וכל את הרפורמה. שינויים טוב שיעשו, אך מוטב שנתחיל בקביעת חוקה רחבה ומוסכמת והסכמה על כך ששינויים בחוקי יסוד יבוצעו רק ברוב של 70 חברי כנסת.