בימים אלה סוערת המערכת הפוליטית והמשפטית בשל הרפורמה שיזם שר המשפטים יריב לוין, בגיבוי מלא של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אחד ממרכיביה: שינוי מבנה הוועדה לבחירת שופטים - יצירת רוב לחברי ממשלה ולחברי כנסת, וזאת במקביל להפחתת כוחם של שופטי בית המשפט העליון בוועדה זו. בדברי ההסבר מסר לוין, כי רפורמה זו נחוצה, בין היתר, כדי למנוע תופעה שהשתרשה בבית המשפט העליון של "חבר מביא חבר", וכדי להתאים את מבנה הוועדה לקידמה ולצרכי המערכת המשפטית. אחד הגורמים שנזעקו להדיפת היוזמה ואף לסיכולה הוא אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר. לגישתו, הרפורמה שמוביל השר לוין משמעותה תוכנית להרס המערכת המשפטית. ברק איים שהוא יאבק בכל כוחו, ולדבריו הוא אף מוכן לעמוד בפני כיתת יורים - ובלבד שתסוכל הרפורמה שמציע לוין. לדברי ברק, שיטת מינוי השופטים הנהוגה בישראל היא הטובה ביותר והיא אף זכתה לשבחים רבים בעולם. קצת קשה להתווכח עם ברק על טיעון זה, במיוחד נוכח טובות ההנאה האישיות שהשיג משיטה זו. זו אכן השיטה החביבה עליו, מסיבותיו-הוא. שיטה זו אומצה בעוצמה גדולה ומושחתת על-ידי דורית ביניש, שמרימה כיום ראש ומנסה להסית נגד הממשלה בכלל והשר לוין בפרט (ראו בהמשך). הטיעון של ברק מצריך תזכורת במי ובמה עסקינן. לכן מצאתי לנכון להביא כאן בהמשך כמה קטעים מספרי - מחלקה ראשונה, תשנ"ה - 1995, שבו פרסמתי כמה ממעשי השחיתות המובהקים של משפחת הנשיא דאז אהרן ברק תוך ניצול השיטה דלעיל. במרכזם: כיצד מונתה רעייתו אלישבע ברק לכהונת שופטת בבית הדין הארצי לעבודה; וכיצד מונו בנו עו"ד אבנר ברק ועו"ד יורם זמיר (בנו של השופט בדימוס יצחק זמיר) ליועציה המשפטיים של החברה הציבורית חלמיש. ברק לא היה היחיד, כמובן: מיכאלה שידלובסקי-אור, רעייתו של השופט דאז בבית המשפט העליון, תאודור אור, קודמה לכהונת שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים, גם-כן באופן בעייתי תוך ניצול מעמדו של בעלה; נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש פעלה לקידום אישים לכהונת שופט בית המשפט העליון. חמישה מהם סייעו בחילוץ בעלה, עו"ד יחזקאל ביניש, מהגשת כתב אישום נגדו (עדנה ארבל, אליקים רובינשטיין, דוד חשין, עוזי פוגלמן ומני מזוז). השישי דחה ערעור אזרחי שהוגש נגדו והיה עלול להביכו (צבי זילברטל). חשפנו זאת בזמן אמת והתרענו: במדינה מתוקנת הייתה ביניש נחקרת ומועמדת לדין.