אזור הבקעה הסמוך לגבול הסורי ומזוהה עם חיזבאללה הפך מוקד של ייצור והברחות של כדורי הקפטגון בעקבות המלחמה בסוריה. מדובר בייצור זול במעבדות קטנות, המצליחות לייצר אלפי כדורים בשעה, תוך שימוש במכונות לייצור ממתקים וחומרים כימיים הניתנים לרכישה בשוק החופשי. המוקד העיקרי של הפעילות הוא באזור סביב העיירה טפייל הסמוכה לגבול הסורי, שעליו השתלט ברון הסמים יוצא סוריה, חסן מחמד דקו, המכונה "מלך הקפטגון". דקו השתלט על שטחיהם החקלאיים של תושבי המקום, כשהוא פועל בחסות חיזבאללה ונהנה מהגנתו, נוכח שליטת הארגון באזור ובמעברי הגבול בין לבנון לסוריה. חיזבאללה, המעניק חסות גם לברוני סמים אחרים, פועל בתאום הדוק עם דיביזיה 4 הסורית. בחלק מהמקרים הסמים מועברים דרך סוריה, ובמקרים אחרים דרך נמלי הים והאוויר הלבנונים. כפי שתופעות הפליטים והטרור גלשו לשכנותיה של סוריה לאורך שנות מלחמת האזרחים, כך גם כדורי הקפטגון מועברים, על-רקע המשילות הרופפת בה, ביתר קלות בדרך היבשה לעירק, לבנון וירדן. יעד ההברחות העיקרי של הסורים והלבנונים הוא מדינות המפרץ - השוק העשיר ביותר בעולם הערבי ובדגש על השוק הסעודי, המוביל בצריכת סמים בעולם הערבי והרביעי בעולם בכלל. יש הטוענים, כי הברחות הסמים מהוות ניסיון של המשטר הסורי לערער את היציבות בסעודיה או להפעיל על הממלכה לחץ פוליטי לחידוש היחסים הדיפלומטיים, בתמורה להתחייבות סורית לבלום את התופעה. חשש מרכזי של ממשלות האזור הוא שרשת ההברחות הסורית תהווה פלטפורמה להברחת סמים מסוכנים יותר, דוגמת קריסטל מת' - מטאמפטמין ממכר במיוחד. במחצית 2021 הובילו הברחות הסמים מלבנון למשבר חמור ביחסיה עם סעודיה ומדינות נוספות במפרץ בעקבות רצף של ניסיונות הברחה שחלקם סוכלו. באפריל 2022, לאחר סיכול ניסיון הברחה של כ-5 מיליון כדורי קפטגון לסעודיה שנמצאו בסחורה חקלאית (רימונים), הודיעו הסעודים על איסור ייבוא תוצרת חקלאית מלבנון, תוך רמיזה למעורבות חיזבאללה בהברחה. הלבנונים, שחששו מהפגיעה במגזר החקלאי (שרוב תוצרתו מיוצאת למדינות חצי-האי ערב), נקטו שורת צעדים להגברת הפיקוח הביטחוני ולמניעת הברחות והחרם הוסר, אך ההברחות לא פסקו. הלחץ החיצוני על לבנון הוביל גם למבצעי מעצרים של המעורבים בייצור ובסחר בסמים, כולל דקו, אשר נעצר ונשפט מספר פעמים. לאחרונה נגזר עליו עונש מאסר ממושך, אך הוא ממשיך להפעיל את האימפריה שלו בסיוע ידידיו מחיזבאללה.

ירדן, בהיותה שער למדינות המפרץ, מהווה יעד מרכזי להברחות, עם היקף שהוכפל ב-2022 לעומת 2021. הממלכה האשמית, הסובלת ממילא מחוסר יציבות, נמצאת בחזית המאבק בסמים. מעבר להיותה תחנת מעבר, הפכה ירדן בשנה האחרונה לצרכנית סמים, כאשר חמישית מהסמים המוברחים לשטחה נצרכים בה, שם נמכר הקפטגון במחיר נמוך (שניים-שלושה דולרים לכדור). ואכן, כוחות הביטחון הירדניים משקיעים מאמץ רב בניסיונות לסכל את ההברחות. בשנה האחרונה גברו הדיווחים על היתקלויות בין כוחות הצבא הירדני לבין מבריחי סמים מסוריה, שבמהלכן נתפסו כמויות גדולות של קפטגון, חשיש וכלי נשק מסוג קלשניקוב. לטענת הירדנים, מדובר בסורים מאומנים ובעלי הכשרה צבאית, שחלקם אף מצויד ברחפנים ובמל"טים. הירדנים מכירים בכך שההברחות נעשות בתמיכת הצבא הסורי והמליציות הפרו-אירניות ומוטרדים מהשלכות הביטחוניות והחברתיות של התופעה, שבראייתם נובעת מרצון לפגוע במרקם החברתי בממלכה. הסמים זולגים גם למצרים. רשויות המכס בקהיר החליטו להדק את הפיקוח בנמלי היבשה, הים והאוויר על מכולות וסחורות המגיעות מסוריה ומלבנון, כדי למנוע הכנסת סמים ושאר חומרים נרקוטיים לתוככי המדינה. הברחות הסמים מסוריה ומלבנון אינן נעצרות במזרח התיכון ומגיעות גם למדינות אירופה - איטליה, יוון וספרד - ולמלזיה. כ-80% מתפוצת הקפטגון ברחבי עולם מקורה בסוריה. שתי המעצמות להן נוכחות בסוריה, רוסיה וארה"ב, פועלות בפרופיל נמוך למניעת התופעה. רוסיה פועלת לעיתים לסכל אותה, בין היתר באמצעות סיורים צבאיים בדרום המדינה, סמוך לגבול עם ירדן. במשך השנים, ארה"ב לא גיבשה עמדה סדורה לגבי הירתמות למאבק בהברחות הסמים. ברם, בדצמבר 2022 אישר הקונגרס את החוק נגד קפטגון שנועד לשבש ולפרק את רשתות הייצור והסחר בסמים של המשטר הסורי, ולהעניק תמיכה לבעלי ברית ממדינות האזור אליהן מוברחות כמויות גדולות של קפטגון. כאשר יאושר על-ידי הנשיא ג'ו ביידן, החוק אמור להשתלב בתקציב ההגנה האמריקני לשנת 2023. הצטרפותה של ארה"ב למאבק נובעת מהחשש שהסמים יעמיקו את חוסר היציבות בקרב בעלות בריתה באזור, ובמיוחד מחשש שיוברחו לשטחה באמצעות הקשרים של המשטר הסורי וחיזבאללה עם קרטלי סמים במרכז אמריקה. לסיכום: מצבה הקשה של סוריה בשנים האחרונות הביא להפיכתה ל"נרקו-סטייט" - מוקד של ייצור והברחות של כדורי הקפטגון למזרח התיכון ולאירופה בחסות ברורה של המשטר ובשיתוף פעולה הדוק בינו לבין חיזבאללה, הנתון אף הוא בקשיים כלכליים, ושימוש במרחב הבקעה שבגבול הסורי-לבנוני המשותף, שבו שולט הארגון. מבחינת ישראל, נוכחות צה"ל לאורך הגבול עם סוריה ולבנון מונעת את התפשטות התופעה לתחומה ורובם המכריע של ניסיונות ההברחה מסוכלים. יש להתמיד בכך, תוך מאמץ להעלות מודעות לפעילות זו בזירה האזורית והבינלאומית. מעבר לכך, החשש המשותף של מדינות האזור מהתפשטות התופעה לשטחיהן מהווה הזדמנות להרחבת שיתופי הפעולה גם בתחום זה עם מדינות המפרץ ובמיוחד עם ירדן, הזקוקה לסיוע הישראלי. שיתוף פעולה אזורי יתרום לדימויה של ישראל באזור כגורם חיובי ומייצב, ואף עשוי לתמוך ביעד המשותף של החלשת גורמי "הציר השיעי" הנהנים מהכנסות משמעותיות מהפצת הסם הלא-חוקי.