אולם, ברשויות האכיפה אומרים שהן עדיין אינן מסוגלות לזהות תוצרי דיפ פייק ומתקשות להיאבק בשימוש לרעה בטכנולוגיה. החוקים הקיימים בארה"ב מכוונים בעיקר נגד דיפ פייק פוליטי או פורנוגרפי. מארק ברמן, חבר בית המחוקקים של קליפורניה שהיה שותף לחקיקה כזאת, אומר שאינו יודע על נסיונות לאכוף את החוק בתביעות או בקנסות; החוק הוביל לכך שיישומון דיפ פייק חויב להסיר את היכולת לחקות את דונלד טראמפ לפני בחירות 2020. רק קומץ מדינות אחרות, ובהן ניו-יורק, אוסרות דיפ פייק פורנוגרפי.
הטיימס מוסיף, כי גם אלו הקוראים לנקוט פעולה, אומרים שיש לעשות זאת בזהירות. חוקים נגד דיפ פייק עלולים להיות גם מרחיקי לכת מדי וגם חסרי שיניים. חיוב להבהיר שמדובר בדיפ פייק עלול לפגוע באפקטיביות של שימוש בהם לצרכים לגיטימיים בתחומי הפוליטיקה והתרבות. תומכי זכויות דיגיטליות קוראים למחוקקים להשתמש בחוקים קיימים בתחומי ההונאה, זכויות היוצרים ולשון הרע, במקום ליצור חוקים ספציפיים שיובילו להתערבות ממשלתית בתכנים.
כמה מחברות ההיי-טק כבר פועלות בעצמן. לפני מספר חודשים החלה גוגל לאסור להשתמש ב-Colaboratory, כלי לניתוח מידע, לצורך אימון בינה מלאכותית ביצירת דיפ פייק. החברה שמאחורי Stable Diffusion, כלי מחולל תמונות, השיקה בסתיו עידכון החוסם נסיונות להשתמש בה ליצירת תכני עירום ופורנוגרפיה. מטא, טיק-טוק, יוטיוב ו-Reddit חוסמים תכני דיפ פייק שכוונתם להטעות.
אולם, מדגיש הטיימס, כללים עלולים להתקשות להתמודד עם טכנולוגיה שבלב-ליבה עומדת היכולת לשנות ולהשתפר. בשנה שעברה הדגימו חוקרים מקבוצת ראנד עד כמה יהיה קשה לזהות דיפ פייק, כאשר הראו שורה של סרטונים ל-3,000 נסיינים וביקשו מהם לזהות את המפוברקים. הללו טעו ביותר משליש מן המקרים. אפילו תריסר סטודנטים הלומדים הוראה רובוטית באוניברסיטת קרנגי-מלון טעו לגבי למעלה מ-20% מהתכנים.
יוזמות של חברות כמו מטא ואדובי מנסות כעת לאמת תכנים וליצור טכנולוגיות שיזהו את חוסר העקביות המאפיין תוכן מפוברק. אבל הן מצויות במאבק מתמיד לעמוד בקצב של מפתחי הדיפ פייק, שלעיתים קרובות מוצאים דרכים לתקן את הפגמים, להסיר "סימני מים" ולהשתמש במטא-דאטה כדי לטשטש את עקבותיהם. בסופו של דבר, יהיה צורך להמציא דרכים טובות יותר לאתר את הזיופים – ובלעדיהן לא תהיה משמעות של ממש לחקיקה.