כמו ברפלקס מותנה, כאשר עוד לא נמלא חודש ימים לממשלת נתניהו החדשה - וכבר מתנהלות נגדה אין-ספור הפגנות, מתפרסמות מודעות ענק בגנותה (מי המממן?), פרשנויות שליליות, דברי הסתה. כמה גוזמאות מופרכות הופרחו לאוויר בפרק הזמן הקטן הזה. מציירים את ישראל כמדינה פאשיסטית, פוטינית, אירנית. מה פלא שדברים חסרי אחריות אלה נשמעים בשקיקה מעבר לים, גורמים נזק חמור לישראל בזירה הבינלאומית.
יש מי שאפילו בא בטענות: מה עשתה הממשלה בקשר לעוני? מה פעלה לצימצום הפקקים? ממשלה שירשה מקודמתה התייקרויות חסרות תקדים, גלי אלימות ברחבי המדינה, וכבר יש מי שמשייך את הכשלים לממשלת נתניהו. אף לא יום אחד של חסד ניתן לה, ודוברי האופוזיציה הטריה מקבלים ראיונות נדיבים בכל ערוצי התקשורת. מדובר במיוחד בשניים שאינם חדלים לשפוך את מררתם, ניצן הורביץ ויאיר גולן. שני פוליטיקאים כושלים שהורידו את מפלגתם לתהום הנשייה, בקיצוניותם ובהתנשאותם, וזוכים להיות מרואיינים מבוקשים ומשמיצים.
לתוך הקלחת הזאת הוטלה "פצצת" בג"ץ. פסיקה שנויה במחלוקת, בוודאי לא חכמה. "שיבוש של התהליך הדמוקרטי" - כפי שהקדים וכינה זאת מעל דפי עיתון זה פרופ' דניאל פרידמן, לשעבר שר המשפטים. "ציבור המונה מאות אלפי בוחרים שב והביע את אמונו באריה דרעי. כיבוד ההליך הדמוקרטי וכיבוד החוק של מדינת ישראל מחייבים לאפשר לו לכהן בתפקיד שר", קבע.
כמעט שבוע ימים חלף והדי ה"פצצה" טרם נדמו. דרעי ועוד פעם דרעי ועוד פעם - והעיסוק בפרשת פסילתו, צודקת או לא, תופס נפח עצום בדיווחי החדשות. שרי הממשלה אכן נחפזו לפעול - לעיתים מהר מדי - ולהציג כוונות צפויות במבחר תחומים, ידועות מראש לקהל הבוחרים. תוכניות מרחיקות לכת שעדיין לא מבושלות דיין. דוקא שר המשפטים בא מוכן, הציג בנחישות תוכנית לחציצה ברורה בין בית המשפט לבית המחוקקים. יש האומרים - נהפוך הוא, תוכנית להשתלטות על בית המשפט. הוויכוח בנושא זה חריף ונוקב. יש להניח, גם לקוות, שכאשר תידון בכנסת, תרוכך ואז אולי תזכה להסכמה נרחבת. שהרי גם כמה מראשי האופוזיציה מצדדים ברפורמות שיש להנהיג בבית המשפט.
מרוב חילופי מהלומות בין הממשלה לאופוזיציה, בין שופטים למחוקקים, בין מפגינים לשוטרים, נדחקות לשוליים חדשות אחרות, חשובות לא פחות. כך למשל, כבדרך אגב דווח בסוף השבוע על הפגנה גדולה שנערכה מול שגרירות ישראל ברבת עמון. כמובן, לא נגד תוכנית יריב לוין, כי אם על "התוקפנות הישראלית בירושלים". מסתבר שהפגנות נערכות לא רק בתל אביב, אלא גם בבירת ירדן, ואולי בקרוב נראה הפגנות אנטי-ישראליות גם בערי אירופה, בעידוד עיתון הארץ.
לא הייתה זו הפגנה מקרית. זהו אירוע שמצטרף לשורת אירועים אחרים בחודש האחרון שבהם המלך מנסה להסיט תשומת הלב הפנימית מבעיותיו הפנימיות להשתלחות בישראל, מאפשר שיח אנטי ישראלי בפרלמנט שלו וברחובות בירתו. בשבוע שעבר שוב מיהרו הירדנים לזמן את שגריר ישראל בירדן לשיחת הבהרה "בעקבות מניעת כניסת שגריר ירדן בישראל למסגד אל-אקצה". הפכו תקלה פעוטה לתקרית דיפלומטית. גם עלייתו של השר בן-גביר להר-הבית שימשה עילה לעשיית שריר וזימון השגריר למשרד החוץ. שוב ושוב מטרטרים את שגרירנו המסכן להבעת מחאות וכעסים.
הפרלמנט הירדני הוא זירה קבועה להסתה אנטי ישראלית מתמדת, להפצת שקרים כמו שינוי הסטאטוס קוו בהר-הבית, לנאומים אנטישמיים, לתמיכה בוטה בטרור הפלשתיני. חברי פרלמנט קראו לניתוק היחסים עם ישראל ולגירוש שגרירה מירדן. כמה מחבריו דרשו לפתוח את הגבול ולאפשר ג'יהאד נגד ישראל, תוך שהם מביעים נכונות להיות שאהידים. היו שקראו לאפשר הברחת נשק לארגוני הטרור "גוב האריות" ו"גדודי עז אל-דין אל-קסאם".
האם אי-פעם זומן שגריר ירדן לשיחת הבהרה ונזיפה במשרד החוץ בירושלים? האם אי-פעם נשמעה מחאה ישראלית על פרסומים קיצונים בעיתונים הירדניים, כמו מה שנכתב ביומון "אל-דוסתור" רק באחרונה, לאמור: "חובה להתעמת עם ישראל עד לניצחון, הדרך הנכונה לשחרור האדמה הפלשתינית והמקומות הקדושים מזוהמת הכיבוש הנאצי המתועב היא דרך הדם, ההקרבה ומסירת הנפש".
עלינו להיות מודאגים באשר לירדן. הממלכה ההאשמית שרויה במשבר כלכלי עמוק, בשחיתות גוברת, במהומות דמים, חיה על זמן שאול. מאויימת כמונו מאירן ומהלאומנות הפלשתינית. מצד שני, תלויה בשלימותה ובמקורות המים שלה דוקא בישראל השנואה. לכן, מסיטה אליה את התסיסה הגוברת, בידיעה שישראל תגיב בשתיקה. ככל שהסכם השלום הוא כורח אסטראטגי - עימה יש לנו הגבול הארוך ביותר - אין לעבור על ההתלהמות נגדנו לסדר היום. לתשומת לב שר החוץ החדש אלי כהן. ההפגנות נגד הממשלה אצלנו אסור שיסיטו תשומת לבנו מההפגנות נגד ישראל אצל שכנתנו.