אחרי המפץ המעולה אמש בהפגנה הגדולה הגיעה עת היקיצה, ותמונת המצב התעבתה מעט. היא מעידה כי הפוליטיקאים שהגיעו לזירה עם אישיות וקווי אופי בעייתיים אינם מצליחים להשתחרר מהם. אין הם מסוגלים לשנות את דרכם. הנה דוגמאות טריות:

• מישהו קיווה שבנימין נתניהו השתנה? שמנהיגי העולם שוב לא יראו בו שקרן כרוני? ובכן ירון אברהם מערוץ-12 הביא הערב ידיעה חשובה - שהיא גם תזכורת מהותית - כי ביבי הוא ביבי. מתעתע, זורה חול בעיניים וזה תמיד נגמר בנזק לישראל. כך: לג'ייק סאליבן שהגיע מוושינגטון להזהירו כי ההפיכה השיפוטית שלו תפגע בסיוע האמריקני לישראל הוא מבטיח שינויים בתוכנה. היא תתקבל בהסכמה רחבה, אומר המבטיח-ולא-מקיים הלאומי. תנחומיי לסאליבן אם הוא מאמין לו.

אחר כך הלך ביבי לפגוש את ראשי הקואליציה ובישר את ההפך. רוצה שהם יניחו לו מהקמת מאחזים בלתי חוקיים כי נחוץ לו שקט כדי להעביר את ההפיכה השיפוטית שרקח עם יריב לוין ושמחה רוטמן, ובהינף רחב גם עם אויב השידור הציבורי שלמה קרעי והשר מיקי זוהר. אז מתי להאמין לו? שיעדיף את ההפיכה האנטי דמוקרטית או את המאחזים הבלתי חוקיים? מתי אינו אומר אמת? ירון אברהם התבדח למחצה עם יונית לוי, שלא ברור למי להאמין: לביבי באנגלית או לנתניהו בעברית, ובעצמו שאל: ואולי יש לראש הממשלה שפת ביניים בלתי מובנת? זהו-זה. הוא זורה חול בעיני האמריקנים. הוא זורה חול בעיני הקואליציה החשוכה שלו. הוא זורה חול בעינינו. בסופו של דבר הוא זורה חול גם בעיניו שלו, עיוור מדיני ומוסרי ותרבותי. הוא אינו מסוגל להשתנות.

• תקופה ארוכה הצטייר מיקי זוהר כבריון המילולי של הליכוד. לפני כשנתיים נראה היה כי ביקש לתקן את דרכיו. אומנם פולמוסן אבל בכבוד, בכובד ראש, בסובלנות. אך כנראה שגם הוא אינו מסוגל לשנות מדרכו ומנהגיו. אחרי שפתח בקריירה התרבותית שלו בניסיון למנוע תקציבים מסרטים שתוכנם אינו נראה לו מבחינה פוליטית, כברוסיה הסובייטית ובאירן של האיאתולות, הצנזור הזה החליט להפסיק סיוע למפעל תרבותי בגליל העליון מפני שהוא מתקיים בערב שבת.

סליחה, הממשלה הזאת מחויבת לסטאטוס-קוו. יש מופעי תרבות בערב שבת ברחבי הארץ. כפי שהייתי מתקומם על ניסיון לקיים הצגה בערב שבת בפאתי אלעד או בני ברק, אשר כמובן לא נערכה בכל 75 שנות המדינה - כך יש למחות על הפרת ההתחייבות לסטאטוס-קוו מאת השר החשוך הזה. שבועיים בתפקיד, ופעמיים מתנכל לחרות התרבות, ועתה גם תוך הפרת הסטאטוס-קוו. אילו התקבלה בכנסת החלטה לאסור מופעי תרבות בשבת - ניחא. אך אם שר שהוא בריון מחשבתי-מילולי מחליט על שינוי במצב הקיים על דעת עצמו - זכותנו, האזרחים, לנכות על דעת עצמנו ממס ההכנסה שלנו את מחיר אירועי התרבות האלה בתנאי שנעבירם למועצה האזורית של הגליל העליון.

• קוראת נכבדה מאוד שבה ושאלה אותי אם איני עצוב. אני מציע למחנה בני האור לוותר על השאלה הזאת אף שהיא מובנת ולגיטימית. אנו במלחמת תרבות. במלחמה יכול אדם להיות עצוב אך ללחום בהצלחה. הוא גם יכול לשקוע לעצב משתק. בדרך כלל יש ללוחם רגעים כאלה ואחרים, והצלחת המערכה תלויה בשאלה עד כמה הלוחמים עצובים ועד כמה הם ששים אלי קרב מילולי.

אני מציע שננסה לשוש אלי מאבק, ולמעט לשקוע בעצב. אז גם נצחוננו למען האומה כולה ונאורותה וכלכלתה ויושרה ומעמדה הבינלאומי יוכתר בהצלחה.