במחוזותינו מוכר המושג RTFM, Read the fucking manual, המיועד לעצלנים כמונו אשר לעולם לא קוראים את הוראות ההפעלה, לא מתעניינים בהוראות ההרכבה, מקסימום מריצים יוטיוב על מוצר דומה, רואים 5 פריימים מ-5 דקות של הנחיות מפרכות בדילוגים קלים של גמל מדברי, ורצים ישר לעבודה, ובמקביל מקללים בעסיסיות על חלקים חסרים או חלקים עודפים, או כאשר התחתית הופכת לתקרה והגב מותקן הפוך. RTFM, Read the fucking manual. מילא אנחנו, פשוטי העם אבל ראש הממשלה? שר הבריאות? שר הפנים? היועמשי"ת לממשלה? פרקליטיהם ופרקליטי פרקליטיהם? ורחמנא לצלן לפחות עשרה מתוך 15 שופטים של בית המשפט העליון? 66%? שני שליש? לפחות עשרה מחמש עשרה? ורק שופט אחד, פוקח לנו את העיניים. מילא פוטל של IKEA אבל מה קורה כאשר ה-manual, הוא החוק בכבודו ובעצמו. כי בעניין כהונתו של השר לשעבר אריה דרעי בממשלת בנימין נתניהו, לא העמקנו בחוק, לא למדנו את ה-manual. רק שופט אחד, יחיד ומיוחד, יוסף אלרון, אחד נגד עשרה, שחה נגד הזרם וגילה לנו שהמלך הוא עירום. גילה לנו שכולנו מקשקשים בקומקום והוא היחיד שתופס את השור בקרניו. מה אנו אומרים? אנו אומרים שהיועמשי"ת גלי בהרב-מיארה קבעה שחובה להעביר את סוגיית הקלון של דרעי להחלטת יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, כי על דרעי נגזר עונש מאסר על תנאי, וגם מאסר על תנאי כלול בחוק, אז נתניהו עיכב את ישיבת האמון של הכנסת בממשלה. בזמן שהתפנה שינתה הכנסת את חוק היסוד כך שרק מאסר בפועל יחייב פנייה ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית. הממשלה נבחרה על-ידי הכנסת לאחר שינוי החוק, מה שמייתר לכאורה את הפנייה ליו"ר הנכבד. ומה מגלה לנו השופט אלרון החביב והחכם בדעת מיעוט כמותית וברוב מכריע של שום שכל? הוא מגלה לנו שבחוק הממשלה בסעיף 3 מפורטות נקודות נוספות לגבי הליך הפנייה ליו"ר וכך אומר הסעיף: "בקשה ליושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לפי סעיף 6(ג) לחוק-יסוד: הממשלה (להלן - חוק היסוד), תוגש בידי ראש הממשלה, או חבר הכנסת שהוטל עליו התפקיד להרכיב ממשלה, לגבי מי שמועמד להיות שר". כלומר, החוק מבהיר כי חובת הפניה היא לא רק על-ידי ראש הממשלה (לאחר שהממשלה החדשה קיבלה את אמון הכנסת), אלא גם על-ידי חבר הכנסת שהנשיא הטיל עליו להרכיב את הממשלה (כלומר טרם קיבלה הממשלה את אמון הכנסת). מכאן ברור שמתן אמון הכנסת בממשלה לאחר שינוי החוק לא משפיע כלל על חובת הפניה ליו"ר ועדת בחירות המרכזית ועל פנייה זו היה להתקיים עוד החוק הישן בתוקף, בהיות נתניהו חבר הכנסת עליו הוטלה הקמת הממשלה והוא החליט בריש גלי לשתף את דרעי בממשלתו. על-פי סעיף 3 בחוק הממשלה, השינוי בחוק היסוד היה מאוחר מידי עבור דרעי, צו שפיט, ההחלטה על מינוי דרעי לממשלה נקבעה על-ידי חבר הכנסת עליו הוטלה הרכבת הממשלה, בעוד החוק הישן בתוקף, ומכאן שלחוק החדש אין כל השפעה על עניינו של דרעי. גם הממשלה וגם בית המשפט עסוקים בטריקים, שטיקים ואגו מנופח. מצד אחד משחקים בחוקי יסוד, כאילו מדובר בפלסטלינה של ילדים בגן, מצד שני מובאים נימוקים מפולפלים אשר אינם מעוגנים בשום חוק, אשר מעידים בעיקר על אגו מנופח של השופטים ופרקטיקה של ועד עובדים, כלומר ניסיון להגן על כבוד בית המשפט במסגרת "כל הרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו". מזל שיש לנו לפחות שופט עליון אחד כהלכה. מזל שיש לנו לפחות שופט עליון אחד שנוטע בנו תקווה שיש תקנה למוסד המפואר הזה, שיש סיכוי להחזרת עטרתו של בית המשפט העליון ליושנה.