הייתי רוצה להיות לרגעים אחידים זבוב על הקיר בלשכת שר התרבות החדש מיקי זוהר, כדי לעקוב מקרוב אחר הולדת ההחלטה - שבוטלה בינתיים - לריסוק מיזם השבת הישראלית. אבל הואיל ואין לכך היתכנות, אסתפק בשיחזור מדומיין. 'תביאו איזה פרויקט רציני של קודמי חילי טרופר', ציווה על מלחכי פינכתו. 'יש'!, זעק מן הפינה אחד היועצים. 'שבת ישראלית. זהו חילול שבת שמתנהל בחסותנו', שאג. והשר הטירון, שאפילו לחמם את כסאו לא הספיק, הורה לבטל מיד. 'להפעיל מוזאונים ואתרי מורשת, בעיצומה של שבת קודש? לבטל, ומיד. דרעי וגולדקנופף ישמחו. גם סמוטריץ' ואבי מעוז'.
למרבה המזל, היה זה גשר אחד רחוק מדי. מי שהתעורר ראשון היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהבין ששבת ישראלית רק מצמצמת חילולי שבת. אבל מדהים שזוהר עצמו, שבעבר הילל ושיבח את המיזם, לא חש בגודל האבסורד. וכי מה חשב? שמחיקת שבת ישראלית תוביל את כל עמך ישראל מהמוזאונים ישירות לבתי הכנסת? נו, באמת.
לידיעת מר זוהר: 'שבת ישראלית' היא אחת מנגזרותיה החיוביות של אמנת גביזון-מידן, שגירסתה הראשונה הוצגה בדיוק לפני 20 שנה, בינואר 2003, בחתימת המשפטנית המוערכת פרופ' רות גביזון (ז"ל) ויבלט"א הרב יעקב מדן ראש ישיבת ההסדר הר עציון שבאלון שבות. שניהם, כנציגים לא נבחרים של הציבור הדתי מזה והחילוני מזה, הבינו שמעמדה של השבת במדינת ישראל, שעודנה למרבה הצער מדינה חילונית, הולך ומתערער, ואין מנוס מפשרה הוגנת שתכלול ויתורים של שני הצדדים: מרכזי המסחר והתעשיה יושבתו בשבת, אבל אתרי תרבות ומורשת ייפתחו. כך לפחות יישמר צביון הפרהסיה בשבת.
יוזמתו הנואלת של זוהר לרסק את השבת הישראלית, ואת ההסכמה החברתית שנרקמה סביבה, מעוררת את החשד, שגורמים הרסנים בממשלת נתניהו-דרעי-סמוטריץ', הינחו את הנתונים למרותם, לפעול ברוח המנון האינטרנציונל הקומוניסטי: "עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִיבָה... לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל, מָחָר - הַכֹּל", ויעלה כמה שיעלה. הדוגמה הבולטת היא הסתערותו האלימה של שר המשפטים יריב לוין על מערכת המשפט. לא שהמערכת אינה זקוקה לטלטלה עזה, לסיכוך גלגליה בשֶמן הטוב של ההגיון הבריא. ברור שאין להסכים עם סמכויות היתר שהשיגה דווקא בגיבויו הנלהב של נתניהו, בממשלותיו הקודמות (כפי שנטען בטור זה מספר פעמים).
אבל למה להפעיל 9-D במסע ההרס? וכי אי-אפשר בלי נא בעין? לא עדיף שהכל יתנהל תחת דיון ציבורי רחב? ועם כל הכבוד הראוי? למה בדורסנות של אני ואפסי עוד? למה לא בתבונה, בהסכמה, בשום שכל?
זלזול בעבר
נראה שהממשלה החדשה מסתערת ברעבתנות, במין בולמוס של תאוותנות, לעקור נטוע. כל מה שבאמת טעון שידרוג (ויש!), וכל מה שלא. אפילו ח"כים טריים נסחפו, כמו בועז ביסמוט, שיוזם חוק להגבלת זכות הציבור לדעת. אבל השרים מסמנים את הדרך: השר קרעי למשל מבטיח לרסק את תאגיד השידור הציבורי. שרת התחבורה שלפה יוזמה לביטול הנת"צים. שר החינוך יואב קיש ביטל בהינף יד את רפורמת הבגרות של קודמתו.
תיעוד מפתיע לגבי התנהלותו של השר הממונה על החינוך, סיפקה דורון אופיר, תלמידת תיכון ברנקו וייס במודיעין, שהשתתפה בלהקת הזמר שהוזמנה 'לצבוע' את האירוע: "השרה היוצאת, ד"ר יפעת שאשא ביטון, פנתה בדבריה אל השר הנכנס, יואב קיש, אך הוא זילזל וקישקש בנייד. כשביקשה שיקשיב לה, הגיב: 'אנחנו שמענו אתכם שנה וחצי'. ועל דבריה למר קיש: 'אנחנו שותפים לאותה הדרך, בהצלחה', הגיב בזילזול: 'אנחנו לא שותפים לאותה דרך. משרד החינוך ישנה כיוון ואשיב את כל מה שהממשלה הקודמת ביטלה'".
הזילזול בכל מה שנעשה בעבר, אינו רק ברמה המיניסטריאלית. לפני כשנה מינה שר הדתות דאז מתן כהנא, את הדיין המוערך הרב בניהו ברונר, תלמיד חכם בעל שיעור קומה, שעסק בענייני הגיור בשנים האחרונות, לתפקיד החשוב של ראש מערך הגיור הממשלתי. בתפקיד זה פעל לטובת גיור ידידותי אך על-פי כל גדרי ההלכה, כדי להקל על שובם של המוגדרים כזרע ישראל לחיק היהדות.
לפני ימים אחדים נזרק הרב ברונר מהתפקיד. בשיחת טלפון יבשושית, של פקידה במשרד ראש הממשלה. אף מילת פרידה, ללא אמירת מילת תודה, בלי שום מכתב הערכה. "הסכם ההעסקה לא יוארך", התבשר בשיחת טלפון חטופה, כאילו מדובר בהזמנת ארוחת צהריים ב'ווֹלט'. לא שניתן לומר מילה רעה על מחליפו, הרב יהודה עמיחי. אבל למה להחליף את מומלצו של הרב דרוקמן זצ"ל, שבחוכמתו הצליח להפוך את הליכי הגיור לידידותיים, מחייכים, מקרבים? מה היה רע באיש של ספרא וסייפא - אב"ד לממונות ולגיור, בוגר 'מרכז הרב' והכולל לדיינות בפסגות, ד"ר לתנ"ך, לוחם בשריון, שאופיו, רוחב ראייתו ודעתו, השכלתו וחכמתו, עשאוהו למקובל על מרבית חוגי הציונות הדתית?
ובכלל, מה רע באדם שֶׁמְּאַהֵב שם שמים על הבריות, צנוע וענוותנותן, מאיר פנים לכל, איש שמייצג את 'דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם'? מצד שני, ייתכן שהיה בו ליקוי מובנה: כבר בעת מינויו התעוררו בלוטות השנאה של הח"כים החרדיים, שאחד מהם הגדיר את מינויו 'צלם בהיכל'. ליקוי מאורות? סיכלות? נקמנות? התנשאות? - למרבה הצער, הכל נכון.
