עמדתי לצאת את הבית, אך התעכבתי להאזין לדיווח המפורט של דנה וייס על ביקורו של שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן בירושלים. דני קושמרו הציג קטע מדבריו של בנימין נתניהו שהבטיח לאורחו המודאג מן ההפיכה השלטונית כי יקיים "דמוקרטיה חזקה". התבוננתי בפניו ואכן ביבי התחייב ל"דמוקרטיה חזקה", וברגע זה עצמו גאה צחוקי והתגלגל מקצה החדר עד קצהו, הרי זה היה מראה פניו גם לפני כ-13 שנים באוניברסיטת בר-אילן עת הבטיח במבטו הכוזב שהוא תומך בכינון "שתי מדינות לשני עמים". שנים לאחר מכן אישר ביבי כי לא התכוון לכך. ברק אובמה הסתער על המזרח התיכון עם תוכניות שלום וכדי להרגיעו הרדים אותו ראש הממשלה בהצהרה שקרית. אותו מבט ואותו צליל גם הפעם. הפיכה שלטונית אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם דמוקרטיה. אבל לרגע זה גם הצחיק. וייס אמרה נכון שהאמריקנים הביכו את נתניהו בפומבי, ובכל זאת נבלמו ביוזמתם מוקדם מדי. היה על בלינקן לומר לישראל בבירתה כי אם ההפיכה השלטונית לא תיעצר מייד במקומה הנוכחי Standstill אין לנתניהו סיבה לבוא לבית הלבן כל עוד מתגורר בו ג'ו ביידן. נקודה. ביבי אינו מבין את שפת הסימנים. רק את שפת הכוח. ביבי הוא פוליטיקאי אנטי ערכי. עמיתו הבריטי לרישי סונאק פיטר מן הממשלה, שר שנתפס בהעלמת כספים ושילם קנס במיליונים אך לא דיווח על כך. נתניהו דוהר בכיוון ההפוך, הוא נלחם בחוק כדי להחזיר לממשלה את אריה דרעי - שר שהוא מורשע סדרתי. איך כינה אותו שר האוצר בצלאל סמוטריץ'? "שקרן בן שקרן", וגם זה אינו נכון. מעולם לא שמעתי כי אביו של ביבי הפרופסור בנציון נתניהו היה שקרן.