בשולחן השבת, לאחר הזמירות ודברי התורה, ניתוח המעבר של בני ישראל מאוסף שבטים לעם, הרחבה פרשנית על שלושת המכות האחרונות אותם מכה הקב"ה על פרעה ועמו המצרי, עלתה סוגיית סיכול הפצצות המתקתקות בקן הצרעות, בג'נין. הדיון נסב על מהות המוסר היהודי, על מה שבקרב חלק מהמתדיינים רגע לפני הגשת הקינוח, הינו מוסר מוחלט, ללא גמישות, ללא עיוות, מוסר שאינו תלוי במה יאמרו אומות העולם, מוסר שאינו מבחין בין רוצח בחרב לרוצח באבן.
הרקע לדיון בסוגיית המוסר היהודי, התקיים בעקבות פרסום צה"ל אודות שיחת הטלפון שקיים רכז השב"כ עם אמם של המחבלים המכותרים והצעתו כי תשוחח עימם ותדבר על ליבם שיצאו מהבית המכותר בידיים מורמות טרם שהצבא ייאלץ לפגוע בהם. האם יש עוד צבא המצוי במלחמה מול אויביו ונוהג כך? האם יש עוד צבא המקיש בגג טרם פעילות צבאית מצילת חיים? האם זהו מוסר יהודי מהונדס מחשש האג וממורא שונאי יהודים באו"ם? פחד מאומות העולם ובהם הטובחים בעמם, באחיהם, במתנגדיהם, ללא אבק מוסר?
בשעה ששולחן השבת שלנו סער וגעש בשיח אמיתי אודות המוסר היהודי, רצח בן עוולה, מחבל שטוף שנאה, יהודים ואזרחית אוקראינה העובדת בסיעוד. בני אדם שנרצחו לא בגלל הכיבוש, אלא רק בגלל היותם יהודים, יהודים תמימים שנרצחו לא בגלל "אל-אקצה בסכנה", כי אם בגלל היותם יהודים. נרצחו כיהודים כמו בימים של לפני הקמת המדינה, בה לא הייתה מדינה יהודית, לא היה כיבוש, כאז כן היום, יהודים נרצחו בגלל יהדותם.
בשעה שבני משפחות שבעת הרוגי פיגוע התופת בירושלים, הגיעו למכון לרפואה משפטית לזיהוי יקיריהם, בשעה שהרופאים עמלו להציל חיי הפצועים, בשעה שבני המשפחות נשאו תפילה מעומק הלב השותת להחלמת אהוביהם, בעזה חילקו ממתקים, ביהודה ושומרון צהלו ברחובות, במזרח ירושלים ירו באוויר לאות שמחה, ביפו הניפו דגלי פלשתין.
ביום השואה הבינלאומי לשואת העם היהודי, בעת שההסתה הפרועה אינה עוצרת לרגע, בעזה, במזרח ירושלים, ביהודה ושומרון, בקרב חלק מהח"כים הערבים במדינת ישראל, יצאו מרצחים, מחבלים, לרצוח יהודים, חפים מפשע, בערב שבת, סמוך לבית הכנסת, בדרך מסעודת השבת ואל סעודת השבת.
אל מול היהודים חפצי החיים, מקדשי ערך האדם, בעלי המוסר, ניבט פרצוף השנאה, פרצוף מהללי המוות וחולמי החורבן, פרצופם העלוב של האנטישמים ממשיכיו של חאג' אמין אלחוסייני, ידידו הטוב של היטלר. תמונות שמחה של שונאי היהודים החולמים להשמידנו, מחלקי הממתקים, הרוקדים, משגרי זיקוקי השמחה, פרצופיהם העולזים של הורי המחבלים השמחים במות ילדם, אלה הם המבקשים את נפשנו עד לים. עם אלה יש מי שבמדינת ישראל מבקשים לדבר שלום והמה פניהם, מעשיהם, חייהם למלחמה.
חלק מערביי ישראל מביטים בעיניים בוחנות, בוחנים את הפער בין הצהרות הממשלה החדשה למעשיה בעקבות הפיגוע. ראוי לקרא שוב ושוב את דבריו של ח"כ מנסור עבאס, אשר הצליח לסמא עיני חלק מהציבור הישראלי, אשר כבש במילותיו הנעימות לאוזן הישראלית את שותפיו לקואליציה הקודמת, קואליציית השינוי והאיחוי.
זה מה שפרסמה התנועה בראשה עומד מנסור עבאס לאחר סיכול המחבלים שהוגדרו כפצצה מתקתקת, בקן הצרעות בג'נין: "התוקפנות רוויית הדם הזו היא הפנים האמיתיות של הכיבוש ושל הממשלה הגזענית החדשה בראשות נתניהו, בן-גביר וסמוטריץ', והיא חותרת לנצל (את שפיכת) הדם הפלשתיני כדי לחמוק מהתעוררות הרחוב הישראלי נגד דפוסי פעולתה הדיקטטוריות".
ממשלת ישראל החדשה עומדת בפני מבחן משמעותי ראשון, מבחן כואב, מבחן בו האנטישמים החדשים ישנים מעמידים אותנו בו. מבחן התגובה, מבחן ההתמודדות מול המציאות הביטחונית הקשה. מצופה מההנהגה החדשה-ישנה שתפעל בשום שכל, בשיקול דעת, בעוצמה, בתחבולות, להשבת ההרתעה. עכשיו הזמן למעשים לא לדיבורים, הצהרות ומס שפתיים.