"ושוב איתכם נצא לראות באור,
ושוב איתכם נרקוד את כל הלילה
כי אליכם רצינו לחזור ושוב איתכם",
כתב דודו ברק, הלחינה רחל הירש ואילנית זימרה בקולה הנפלא.
אל שירתה הענוגה של אילנית הצטרפה בחודשיים האחרונים מקהלה עליזה, מקהלה בקול אחד. מקהלת הנרדמים מרצון, הרואים רק יופי וטוב, המטאטאים המקצועיים את כל הסחי והמיאוס, מקהלת מעודדות הדמוקרטיה לשעתה, מקהלות לובשי החלוקים, הגלימות, מקהלת אוחזי המיקרופונים, מקהלות שכולן ממלכתיות.
ושוב איתכם, אחרי שנה וחצי שבה ובמלא העוצמה, במלא העוז, במלא העזוז. והנה הם בודקי העובדות במרץ של הנהגה אחת, כותבי הפאנצ'ים והסאטירה המושחזים לכיוון אחד ושוב איתכם, התועמלנים שלא ראו כל בדל טעות, רסיס כישלון, עד לפני חודשיים. ושוב איתכם סרבני קבלת תוצאות הבחירות, מחללי ונושאי שם הדמוקרטיה לשווא, ושוב איתכם מעצימי הזוטות, מנפחי אירועי רכילות חובבי הצהוב, המקוננים על הזמן השחור.
ושוב איתכם האכיפה הבררנית, אדוני הארץ, מניפי הדגלים, נושאי אבוקות הזעם והסער, מקונני חורבנה של מדינת ישראל המשיחית, הפרימיטיבית, החשוכה, מדינת ההלכה. ושוב איתכם ארגוני זכויות האדם החושב כמוני, משטרת המחשבות, אונסי הדעות, חסידי ציפוף השורות, תחייתם של עמותות וארגונים בהם ממומנים, המציפים את התקשורת המוטה, את בתי המשפט, המבצעים את דרישות אדוניהם כמובן מתוך "דאגה" למדינת כל אזרחיה.
ושוב איתכם, המלעיגים את מנהיגי הארץ הטובה, המגחכים אותם, המשפילים, המבזים, המומחים בהחפצתם, בהפיכתם ללעג וקלס למשל ושנינה, המאדירים את הממלכתיים, הנאורים, הליברלים שאינם מנופפים בידיהם בעת דיבורם. ושוב איתכם, הדוברים המתחזים לעיתונאים, האוחזים בזכוכית מגדלת, המצוידים בכובעי בלשים, התרים באובססיביות אחר כל פגם זניח ההופך באומנותם לסערה תורנית.
ושוב איתכם, המאיימים לרדת מהארץ היפה והטובה, למשוך את השקעותיהם, למצא להם מולדת אחרת, לחיות כגידולי מים חסרי שורשים, גולים מרצון. ושוב איתכם, הבזים לבעלי הדעה האחרת, השונה, המקדשים את הממלכתיות והדמוקרטיה אך ורק אם הם משרתת את הדעה האחת, הצודקת ואין בילתה. ושוב איתכם, החותמים על הפשקווילים מהאקדמיה ועד לאומנים, מצמרת אומניות המקרמה ועד לאגודת חובבות הכמהין, המוחים, המפגינים, המבקשים צדק, חרות ושיווין, אשר לא נראו ברחובות ישראל בשנה וחצי האחרונות.
שוב איתכם, הממלכתיים קפוצי הפה משחררים לחלל הדחוס בעויינות ובשנאה את המילים המעודנות, פנינים של נאורות, דין רודף, מרי אזרחי, מלחמת אחים, הפיכה, כיתת יורים, סירוב פקודה, אש חיה, ראש ממשלה בן מוות, מעבר "למעשים", היטלר, סטאלין, ארדואן, צ'מברליין, משיחיים, חשוכים, גזענים, אפרטהייד. ושוב איתכם, הזויים בעלי תארים אקדמאים, גנרלים עטורי הילת עבר, חושפים את בורותם במהות הדמוקרטיה, בחשיבות הדעה האחרת, מאמינים שהם הצודקים, הם החכמים, אשר חותם התבונה נושא את שמם.
ושוב איתכם, סותמי פיות, משתיקים, אבירי חופש הביטוי והדמוקרטיה, סוגרים ערוצי תקשורת בפני אנשים המסרבים לכתוב בדום מתוח כמו כל חברי השורה, את אותה דעה, בשם הדמוקרטיה המתגוננת סותמים פיות. ושוב איתכם, אחרי שנה וחצי בהם הרכיבו משקפיים ורודות, כל האוחזים בעמדות ההשפעה, ממערכת המשפט ועד לתקשורת, שנה וחצי ראו רק טוב, התעלמו מכל רעה חולה, הקטינו אירועים חמורים, איתרגו ללא הפסק.
לפני חודשיים אופסנו עמוק המשקפיים הוורודות ואת מקומם תפסו המשקפיים השחורות, הוורוד התחלף לאפור קודר לשחור משחור, הארץ היפה והטובה הפכה בין תוצאת בחירות אחת למדינת חושך, מדינה מסוכנת, קץ הדמוקרטיה, קיצונית, גזענית, הדיקטטורה כבר כאן.
ושוב איתכם, הגיע הזמן לעבור מה - אתם ל-אנחנו, מהמפריד למחבר, הגיע הזמן לחזק ולבצר את המכנה המשותף הסדוק, הגיעה העת לפחות להחזיר עדשה וורודה אחת למשקפיים השחורות, ושוב איתכם כי אסור לתת למחלוקות לבטל את המקף המחבר, אנשים - אחים - אנחנו.