לא מכבר ביקרתי וסיירתי בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים. אחת ממצבות הקברים שצדה את עיני, הייתה מצבת קברו של הרב שלמה זלמן שך. על מצבתו נחקק בזו הלשון: "פ"נ גזע קשישים גאוני עולם הקדוש רבי זלמן ש'ך זצ"ל ב"ר שרגא. היה עובד עבודת הקודש ברבנות יפו תל אביב. נהרג על-ידי הפראים הארורים בכפר מוצא ביום י"ח מנחם אב תרפ"ט תנצב"ה".
הכיתוב על המצבה עורר סקרנותי על אודות הרב זלמן שך, מי היה האיש ובאילו נסיבות נהרג. והאם יש לו קירבה משפחתית לרב הנודע הרב אלעזר מנחם מן שך ראש ישיבת פוניבז.
נחשב כבר מצעירותו לעילוי
מבירור ועיון בארכיון העיתונות ההיסטורית אני למד כי הרב שלמה זלמן שך נולד בשנת 1847 בעיירה גורז'ד, בליטא למשפחה מיוחסת. אביו שרגא פייבוש, היה מצאצאי הש"ך - הרב שבתאי הכהן, מחבר הפירוש "שפתי כהן". אמו הייתה מצאצאי ה"גאון מווילנה". זלמן שך למד בישיבות בליטא ונחשב כבר מצעירותו לעילוי בתורה. כשהיה בן 20 נשא לאשה את טובה בת מנחם מן. שלמה זלמן שך סרב להתפרנס מהרבנות ולפרנסתו עסק במסחר בעצים ותבואה, ומאוחר יותר פתח בית-מסחר סיטונאי לעורות.
באלול תרס"ד עולה הרב ש.ז שך עם רעייתו ובני ביתו לארץ ישראל ומתיישב בשכונת נווה שלום ביפו. כאן בארץ ישראל הוא מקים בית-חרושת לעיבוד עורות אך העסק כשל, ושלמה זלמן שך הפסיד בו כספים רבים, והוא התקיים משארית רכושו שהביא מחו"ל.
מספרים, כי הרב זלמן שלמה שך, היה אישיות בעלת ידע ותבונה, ירא שמים ומידות טובות, ואהוב על הבריות מכל סוגי האוכלוסיות. הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) שכיהן באותה תקופה כרבן של יפו והמושבות, העריך מאוד את הרב שלמה זלמן שך וביקשו שישמש דיין בבית הדין של יפו והמושבות. רק לאחר הפצרות רבות נענה הרב ש.ז שך לבקשת הרב קוק והסכים לשמש דיין בבית-הדין הרבני ביפו. הוא עשה זאת בהתנדבות וסירב לקבל שכר. הודות לבקיאותו ולחריפות שכלו ידע להתמצא במשפטי דין-תורה מהמסובכים ביותר. במקביל, לימד הרב ש.ז שך בישיבה שהרב קוק ייסד ביפו בשנת ה'תרס"ט (1909) שבה למדו כעשרים תלמידים מירושלים ומיפו. הישיבה שכנה בשכונת נווה צדק בקומה העליונה בבניין של תלמוד תורה "שערי תורה".
בתקופת מלחמת העולם הראשונה בעת גירוש יהודי תל אביב-יפו יצא הרב ז.ש שך עם הגולים לפתח-תקווה. ולאחר שחזרו הגולים לעיר תל אביב חזר הרב שך עימם לתל אביב, ושירת כחבר הרבנות הראשית בתל אביב-יפו. בשל התרופפות במצב בריאותו נהג בעצת רופאיו לנסוע בתקופת הקיץ למושבה מוצא שבקרבת ירושלים להבראה ולמנוחה, ונהג להתארח בבית משפחת אריה לייב מקלף שהיה בין הבתים הקיצוניים ביישוב וכך עשה גם בקיץ 1929.
רציחתו במאורעות תרפ"ט
בצהרי יום שבת י"ח באב תרפ"ט (24.8.1929), בעיצומם של מאורעות תרפ"ט, תקפו ערבים את בית משפחת אריה לייב מקלף במושבה והרגו שם 7 נפשות: אריה מקלף, אשתו חיה, בנו משה (22), בנותיו רבקה ומינה, ושניים מאורחיו הרב שלמה זלמן שך ור' דוד דניאל גלצר (60).
אחרי הרצח שדדו חפצים מהבית, הציתוהו באש והבית נהרס ונחרב כולו. אחד הניצולים היחידים מטבח זה היה בנם הצעיר של אריה וחיה מקלף מרדכי בן ה-9 שניצל מהטבח כאשר הצליח לקפוץ מן הקומה השנייה במהלך הטבח. לימים היה מרדכי מקלף הרמטכ"ל השלישי של צה"ל. מלבדו, נמלטו גם אחיו חיים מקלף, בן ה-22 שנלחם בפורעים ונדקר על ידם, ואחותו חנה בת ה-9. שלושתם היו עדים לרצח משפחתם. רק ניתן לשער איזו מועקה וטראומה נפשית סחבו עימם בהמשך חייהם למראה רצח משפחתם מול עיניהם. הרצח זעזע את היישוב העברי, והיה בין האירועים הזכורים יותר ממאורעות תרפ"ט.
הרב שך הובא למנוחות בבית-העלמין בהר הזיתים בירושלים והוא בן 82 בהירצחו. לאחר הרצחו פרסמה הסתדרות המורים בפ"ת בעיתונות מודעה על השתתפות בצערו העמוק של החבר מאיר אזרחי על "רצח חותנו הרב זלמן שך הקדוש במאורעות במוצא". ממודעה זו אני מסיק כי הרב שלמה זלמן שך הותיר אחריו בת ויתכן מאוד שהותיר אחריו ילדים נוספים. ניסיתי לאתר לפחות אחד מצאצאיו אך ללא הצלחה. בדף חללי פעולות האיבה של אתר עיריית תל אביב-יפו מופיע שמו של הרב שך סיפור חייו ותמונתו.
משפט תוקפי רוצחי משפחת מקלף ואורחהם
לאחר הרצח והתקפת הפורעים הערבים על בית מקלף עצרה משטרת המנדט כ-15 איש רובם מתושבי הכפר קאלוניה הסמוך למוצא, כחשודים במעורבות ברצח משפחת מקלף ושני אורחיהם מתל אביב. ב-16 בספטמבר 1929 החל משפטם המוקדם בפני השופט החוקר קמפ ששמע את העדויות מפי שלושת בני משפחת מקלף שניצלו מהטבח והיו עדים לרצח: חיים מקלף, חנה מקלף ומרדכי מקלף. עדויות של השכנה שושנה ברוזה וכן עדויות של החשודים ברצח ותושבים בכפר קאלוניה, והורה לאחר שמיעת העדויות על הגשת כתב אישום נגד רוב החשודים שנעצרו.
משפטם של החשודים ברצח
ב-26 בנובמבר 1929 החל משפטם של 12 נאשמים בהשתתפות ברצח או מעורבות ברצח משפחת מקלף. המשפט התנהל בבית המשפט המחוזי בפני השופט דה-פרייטס. חיים מקלף בן ה-22 בנם של אריה וחיה מקלף, שנפצע בהתקפת הפורעים על בית משפחתו, היה העד הראשי במשפט וסיפר על השתלשלות האירועים ביום הרצח. בעדותו סיפר כי באותה שבת בחמש וחצי בבוקר נסע לירושלים כדי לחלק חלב וחזר לבית משפחתו בסביבות 7-8 בבוקר. בסביבות השעה 11:30 לערך לפני הצהרים ביקר בביתו של שטיינברג מוכתר המושבה מוצא היהודית כדי לברר אם פעל לתגבור הביטחון בישוב והזעיק את המשטרה הבריטית למושבה נוכח התקפות הערבים יום קודם לכן באיזור.
בביתו של המוכתר שטיינברג שהה במשך כחצי שעה. בדרכו לבית הוריו בעוברו ליד בתי השכנים משפחת שושני וברוזה שמע צעקות ויריות מכיוון בית הוריו. באותה שבת היו בביתם אביו אריה, אמו חיה, אחיו, משה ומרדכי, אחיותיו רבקה, מינה וחנה ומלבדם 5 אורחים: הרב זלמן שך, דוד דניאל גלצר, ציפורה יפה מרים סירקיס ושרה צ'פניק. בהגיעו לבית הוריו הבחין בקבוצת ערבים שהחלו לזרוק אבנים על הבית, הוא נכנס לבית דרך כניסה צדדית וראה את הוריו ואחיו משה שרועים ירויים או דקורים.
כשהגיע לקצה הגזוזטרה בבית הבחין בקבוצת ערבים נוספת הפורצים לבית מכיוון החצר. אחד מהם קרע את רשת החלון ושניים מהם ירו באקדחים. הוא ראה את אחד הערבים דוקר את אמו ושמע את אנחתה. לפני שדקר אותה צעק "תשחטו את כל הכלבים האלה". חיים עבר ליד חדרו והבחין כי ירו גם באחותו מינה שהייתה שרויה על המיטה ירויה. הוא ברח משם לחדר הגדול של הבית ושם מצא את אורחי הבית הרב זלמן שך, דניאל גלזר, שרה צ'פניק, ציפורה יפה, מרים סירקיס אחותו חנה, ואחיו מרדכי מקלף. הם הסתגרו בחדר.
הוא ביקש מהם לפתוח את הדלת וחיים קפץ דרך הגזוזטרה לחצר וקרא לכולם בחדר שיקפצו אחריו מאחר שזו הדרך היחידה להינצל. הרב זלמן שך והרב דניאל גלזר שניהם מתל אביב לא הצליחו להימלט ונרצחו על-ידי הפורעים. אחת מאורחות הבית שרה צפניק נערה בת 14 משכונת צלנוב בתל אביב העידה אף היא בבית המשפט על השתלשלות האירועים. היא הצליחה להינצל לאחר שהסתתרה בתוך שיח קוצים ליד הגדר.
זיכויים של כל הנאשמים
עד נוסף במשפט היה מרדכי מקלף בן ה-9 (לימים רמטכ"ל צה"ל). בשל גילו פטר אותו השופט מלהישבע לומר את האמת אלא רק להתחייב לומר את האמת. מרדכי תיאר כי ביום שבת בצהריים ראה ערבים שרצו לביתם "משה אחי יצא החוצה שמעתי ירייה ומשם ראיתי דרך החלון את אחי בשעה שנפל. אחר כך אימא ואחותי רבקה יצאו וקראו "צלח מה אתה רוצה מאיתנו" הם הלכו לראות מה קורה עם משה אז שמעתי יריות. ירו באחותי רבקה והיא נפלה.
משפטם של החשודים ברצח משפחת מקלף ואורחיהם היה אינטנסיבי. נערכו במהלכו עשרות דיונים וישיבות. עוד בין העדים בו שושנה ברוזה שכנתם של משפחת מקלף, והרופא ד"ר משה נוימן. המשפט הסתיים בחודש ינואר 1930. באותו חודש החליט השופט לזכות את כל 12 הנאשמים ברצח משפחת מקלף וזאת בטענה של חוסר הוכחות מספיקות כדי להרשיע את הנאשמים וזאת למרות שהעדים ששהו בית משפחת מקלף הכרו חלק מהתוקפים וידעו לזהותם בוודאות.