נשק לא לכל דורש

אומנם אמריקה לא כאן. הנשק לא מחולק חופשית לכל דורש, ואין רציחות המוניות כל שני וחמישי כפי שקורה אצל אחותנו הגדולה. אולם ההחלטה לספק נשק לאזרחים, בעקבות המצב הביטחוני, חייבת להדליק נורה אדומה בקרב כל הנוגעים בדבר. לצערנו, הכרוניקה הפלילית מעידה על כך, שלא אחת הנשק שבידי אזרחים, ואפילו בידי מאבטחים, שניתן להם למטרות הגנה על חייהם ועל חיי משפחתם או אחרים, נוּצל למטרות רצח, לרוב של בני משפחה או הסביבה. מדובר באנשים מעורערים בנפשם, או בעלי פוטנציאל לרצוח, שמידת מסוֻכנותם לא אובחנה כראוי. ביניהם גם שוטרים ומאבטחים, שתפקידם להגן על חיי האזרחים. כך למשל המאבטח מור שרצח בשנות ה-90 עובדות מרפאה לבריאות הנפש שבה טוּפל. זכור גם השוטר רונלד פישר שרצח את בני משפחתו, כמו גם מאבטח בבניין כלל שרצח דומני אב ובנו. ראוי שהאישורים והמבדקים לרישוי נשק יהיו קפדניים ביותר, תוך תיאום מלא בין הרשויות השונות - משרד הפנים, המשטר, חברות אבטחה ומשרד הבריאות. המבדקים צריכים לכלול לא רק בדיקות פיזיות, אלא לא פחות בדיקות נפשיות וּמִבְדְקי אישיות יסודיים ומקיפים. כי בנפשנו הדבר. רק כך ניתן יהיה למנוע את הרצח המיותר הבא. לתשומת לב השרים החדשים. ובא לציון גואל.

קריאת המקרא - שירת הפיוט

כידוע לפי ההלכה שירת נשים אסורה בפני גברים בגלל כוח המשיכה שבה. אולם ישנם חכמולוגים (וחכמולוגיות) לא מעטים שנסמכים כביכול על התורה כדי להוכיח שיֵש! יש שירת נשים בתורה. ההוכחה: שירת מרים בפרשת בשלח שקראנו בתורה בשבת שעברה, ואיך לא, שירת דבורה הנביאה בספר שופטים. אז חכמולוגים יקרים, יש לי חדשות בשבילכם. כדאי שתדעו (אם עוד לא ידעתם) שבתורתנו הקדושה יש הבחנה יסודית בין שירה (ｐｏｅｔｒｙ) לזִמרה (ｓｏｎｇ). כל שירה בתורה היא במובן פיוט. שירה לירית, בלי ליווי של מנגינה. כך שירת האזינו, שירת חנה, ּוּבקטגוריה זו נכללות כמובן גם שירת מרים, שגם הייתה בנפרד, בקבוצת נשים בלבד, בתופים ובמחולות, בדיוק לפי ההלכה, ושירת דבורה. הבנתם את זה, שדרניות, ארגוני נשים ושות'? עם כל הכבוד לפופולריות ולרייטינג העסיסי, די ללעוס את המיתוס השגוי הזה. אחרי החגים - חַגָּז מס על ביצים: מס-לוּל מס על מקררים: מס-קרה מס על גנים: מַסְגַן. מס על משקאות ממותקים: מַסֻּכָּר ביטול המס על החד-פעמי: חדש על החד"ף עופר כסיף: מה חד"ש? מה הקשר בין "אישורֵך" ל"אפידורל"? תשאלו את מקלדת הסמרטפון הקופצנית.

בקטנה

עוצמת הרכּוּת ברוח היהדות: לצעוק בִּלחישה לרקוד בלי ניע לכרוע ברך בִּזקיפה (רבי יצחק מוורקי)