ערב "ליל כל הקדושים" אשתקד, שודר ב"סאטרדיי נייט לייב" מערכון ולפיו חיפושם של הדמוקרטים אחרי מועמד מלבד ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות ב-2024 הופך לסרט אימה. זה כמובן היה בצחוק, אבל יש בו מן האמת – מנתח וושינגטון פוסט. אחד היתרונות של מועמדות ביידן, עליה הוא עשוי להודיע בקרוב, היא העדרם של יריבים בולטים הממתינים בשולי המגרש. הסקרים האחרונים ממשיכים ללמד שרוב הדמוקרטים (60% לפי הסקר של הפוסט) ממשיכים להעדיף מועמד אחר בשנה הבאה, למרות הצלחתה של המפלגה בבחירות האמצע והשיפור במצב הכלכלי; זהו שיעור כמעט חסר תקדים לנשיא מכהן. שיעור התומכים בהתמודדות נוספת של ביידן דווקא צנח מ-52% לפני הבחירות בנובמבר אשתקד ל-37% בלבד כעת. אבל כאשר מדברים על "מישהו אחר", אנשים מדמיינים מועמד אידיאלי – וכאלה, כידוע, אינם בנמצא. ביידן היה המועמד הדמוקרטי ב-2020 משום שאיש מבין האחרים לא הצליח לשלהב את הבוחרים ומשום שהיה צורך למצוא מישהו שיוכל לנצח את דונלד טראמפ. בחירתו של זקן לבן ששימש שמונה שנים כסגן נשיא, נראתה כמהלך ההגיוני ביותר – למרות שהמפלגה הפכה ליותר ליברלית ומגוונת. למרות שאין שני מירוצים זהים, חלק מהדינמיקה הזאת עודנה קיימת, מסביר הפוסט. טראמפ עדיין נראה כמועמד הרפובליקני המוביל – וביידן כבר הוכיח שהוא מסוגל לגבור עליו. את הספסל הדמוקרטי מאיישים מועמדים שלא הצליחו להמריא ב-2020. קאמלה האריס אפילו לא התמודדה בצורה מעשית אז, וכיום היא סגנית נשיא בלתי פופולרית שהדמוקרטים מלגלגים עליה; בסקר בניו-המפשייר קיבלה 2% בלבד. הסנאטור ברני סנדרס מבוגר אפילו מביידן (בן 81), הפסיד פעמיים במרוץ ורמז שלא יתמודד שוב. שר התחבורה, פיט בוטיג'ייג', ניצח במדינה אחת בלבד לפני שנתיים, אינו מושך את הבוחרים ותפקידו הנוכחי אינו מעניק לו חשיפה של ממש. לעומת זאת, ביידן מוביל בהפרש דו-ספרתי בכל הסקרים בין המועמדים הדמוקרטיים; בסקרים בלעדיו, המועמדים האחרים מתקשים להגיע ל-20% - לעומת התמיכה הניכרת בקרב הרפובליקנים בטראמפ או במושל פלורידה, רון דה-סנטיס (שבסקרים רבים משיג תוצאות טובות מאלו של טראמפ בהתמודדות מול כל מועמד דמוקרטי). כל אלו מלמדים, כי ייתכן שיש כאן הזדמנות למישהו חדש. ייתכן שמושל קולורדו, ג'ארד פוליס, הוא האפשרות המעניינת ביותר – סבור הפוסט. הוא זכה ברוב גדול בקדנציה שנייה בנובמבר והתנתק מן האורתודוקסיה של הדמוקרטים בכמה כיוונים בולטים. הסנאטורים מארק קלי (אריזונה) ורפאל וורנוק (ג'ורג'יה) זכו לחשיפה בזכות נצחונותיהם במדינות מפתח אלו, אך לא נראה שהם ששים להתחיל כבר כעת קמפיין חדש. שמות בולטים נוספים הם המושלים גווים ניוסום (קליפורניה) וגרטשן וויטמר (מישיגן), אך שניהם אמרו שלא יתמודדו לנשיאות. ואילו המושלים ווס מור (מרילנד) וג'וש שפירו (פנסילבניה) רק נכנסו כעת לתפקידיהם. בהתחשב בכך שביידן הוא הנשיא המכהן ושיש לו בסיס איתן של 30%-20% מן המצביעים בבחירות המקדימות, יהיה יתרון גדול למועמד חילופי יחיד שמאחוריו יתאחדו יתר המועמדים. אבל התמודדות פנימית מול נשיא מכהן היא צעד עצום וכמעט חסר תקדים, ולכן סביר יותר להניח שאיש לא יעשה אותו – או שרבים יעשו זאת, כדי שאיש מהם לא יהיה היחיד. נכון להיום, שנה לפני תחילת הבחירות המקדימות, העדר חלופה ממשית משחק לטובתו של ביידן.