דימויה של בריטניה בארץ בעלת שכל ישר אדיש נפגע בעשור האחרון. זוהי המדינה שהצביעה בעד פרישה מהאיחוד האירופי בלא תוכנית סדורה כיצד להפיק מכך את המיטב; שהציעה ב-2019 בחירה בין בוריס ג'ונסון לג'רמי קורבין; והאיחוד שלה ניצב בסכנה מצד תנועות בדלניות בסקוטלנד וצפון אירלנד. אם ההגדרה של פופוליזם היא מתן תשובות פשטניות לשאלות מורכבות, הרי שבריטניה סובלת ממנו בצורה קשה במיוחד – טוען אקונומיסט. אבל כעת המטוטלת נעה בכיוון ההפוך עם התפטרותה השבוע של ראש ממשלת סקוטלנד, ניקולה סטורגון. היא הקדישה את חייה לעצמאות סקוטלנד – מטרה לגיטימית, גם אם אקונומיסט מתנגד לה – ועשתה זאת בכישרון. כשלונה נובע הן מחוסר יכולתה של המפלגה הלאומית הסקוטית לנהל את ענייני החבל והן מהטקטיקות בהן בחרה. לטענת סטורגון, המגבלות המונעות ממפלגתה לקיים משאל עם על עצמאות סקוטלנד הן שערורייתיות, אך למעשה מדובר בחלק מן החוקה ואושרו בידי הרשות השופטת. סטורגון הציעה שהבחירות הבאות יהיו משאל עם בפועל על הפרישה, אך בכך הפכה את הנושא למפלג עד מאוד והתפטרותה מורידה מעל הפרק אפשרות זו. סקרים מלמדים, כי שיעור הבלתי-מרוצים ממנה כפול משיעור המרוצים; הסקוטים לא השתכנעו לתמוך בעצמאות ומתנגדים לבחירות על נושא זה בלבד. נאום ההתפטרות שלה לימד, כי גם היא מבינה שהקיטוב מגביל את התמיכה בעצמאות. גם באנגליה שב ומשתלט השכל הישר. באותו יום עצמו הודיע מנהיג הלייבור, קיר שטארמר, כי קורבין לא יורשה להתמודד מטעם המפלגה בבחירות האמורות להתקיים בינואר 2025. זהו ביטוי סמלי למהפך שחולל שטארמר מאז נבחר להנהגה ב-2020 וסילק מהמפלגה בצורה שיטתית את השמאל הקיצוני. השמרנים פחות ממושמעים מאשר הלייבור, אבל גם הם מתמתנים – טוען אקונומיסט. רישי סונאק הוא תגובת-הנגד לג'ונסון וליז טראס. גישתו מבוססת על יכולת ניהולית במקום על קיצוניות קריקטוריסטית. בעוד התמיכה הציבורית בברקזיט פוחתת, הוא בונה גשרים לאיחוד האירופי. קרוב לוודאי שהבחירה שתעמוד בפני הבריטים בעוד שנתיים תהיה בין שני פרגמטיסטים בלתי כריזמטיים, בעלי תסרוקות נהדרות – ההפך הגמור מג'ונסון. גם אם הפופוליזם בבריטניה התרחק משיאו, הוא ממש לא מת – מזהיר אקונומיסט. תומכי הברקזיט עודם יכולים לגרום נזק עצום; המפלגה הלאומית הסקוטית עשויה להצמיח עוד מנהיג מפלג. למתינות יש סכנות משלה: היא אינה מתאימה לאתגר שבירידת הפריון הכלכלי או לצורך לשנות מן היסוד את שירותיה הציבוריים הקורסים. אבל צורה הגיונית יותר של פוליטיקה הולכת וכובשת את הזירה, כאשר סוגיות מעשיות תופסות את מקומה של האידיאולוגיה, ומטרות כמו העצמאות הסקוטית מקודמות באמצעות תרבות שלטון ראויה במקום במחוות ראוותניות.