בחודש ינואר שנת 1956 נמצאה גופתו של המדריך החקלאי עמי מלכימן, בן 34 בתוך טנדר ליד מושב תקומה בנגב. גם היום בחלוף 67 שנים מאז הרצח נותרו לא מעט שאלות אשר אינן פתורות עד היום, אודות הרקע לרצח ונסיבותיו. מלכימן נמנה עם בני מושבים ותיקים שהתגייסו בשנות ה-50 להדריך ולסייע במושבי העולים בנגב.

מהראשונים להתנדב למשימות לאומיות

סיפור חייו של בן עמי מלכימן שזור בתולדות ההתיישבות בארץ. חייו היו קצרים אך רבי מעש והיה מהראשונים להתנדב למשימות לאומיות. בן עמי מלכימן נולד בצפת בשנת 1920 לנחום וציפורה מלכימן, מחלוצי העלייה השנייה, שהתיישבו לאחר עליתם לארץ בראש פינה ובמקומות נוספים בגליל העליון. אביו נחום עבד בראש-פינה, ואמו ציפורה עבדה כמיילדת בצפת. בתחילת שנות ה-20 עלו נחום וצפורה מליכמן להתיישב במושב עין טבעון, הוא כפר יחזקאל, ונמנו עם מייסדי המושב. הם הקימו בו משק חקלאי. לנחום וציפורה מלכימן נולדו ארבעה ילדים: תקוה, בן עמי, הרצל ונחמן. בשנת 1934, בהיותו בגיל 14, החל עמי מליכמן ללמוד בבית ספר כדורי שלמרגלות כפר תבור ולמד שם ארבע שנים (בוגר מחזור ג'). לאחר שסיים לימודיו ב"כדורי" שירת בשנים 1940-1939 בחיל הנוטרות. הוא היה מראשוני המתגייסים ליחידות העבריות בצבא הבריטי ובתקופת מלחמת העולם השנייה בין השנים 1944-1941 שירת בפלוגת התובלה הארץ ישראלית 462. הוא היה ביחד עם מאות חיילים על הספינה "ארינפורה", שהעבירה חיילים וציוד מטוברוק למלטה בעת שהוטבעה על-ידי מטוסים גרמניים במאי 1943. באסון זה טבעו כ-140 חיילים ונפצעו רבים. כאשר ה"ארינפורה" החלה לטבוע, בן עמי הצליח לקפוץ ברגע האחרון מהאונייה הטובעת למים, נמשה יחד עם אחרים על-ידי אונייה יוונית וניצל. בן עמי שירת בצבא הבריטי עד סוף המלחמה ב-1945 ולאחר שהשתחרר נשאר באירופה והצטרף יחד עם אחרים למה שקרוי "החבורה". אנשי "החבורה" הצטרפו ליהודה ארזי וסייעו בצורה משמעותית תוך תחבולות, אלתור, ונועזות ואומץ לב באיסוף ניצולי ופליטי שואה יהודים שהתפזרו באותן שנים ברחבי אירופה ללא קורת גג והכוונה בהעברתם למחנות מעבר לעולים לקראת העלאתם בצורה מסודרת באוניות וספינות לארץ. לשם כך התחזו אנשי "החבורה" לא פעם כחיילי הצבא הבריטי, השתמשו במשאיות וציוד של הצבא הבריטי, לעיתים תוך שימוש במסמכים מזויפים של יחידות פיקטיביות. באחד ממחנות המעבר לעולים הכיר בן עמי את ציפורה לבית פרקש, ניצולת מחנה אושוויץ שכמעט כל משפחתה נספתה בשואה. לאחר תקופת חברות קצרה החליטו להינשא ובסוף 1947 עלה בן עמי יחד איתה באונייה לארץ ישראל אחרי שלא היה בארץ הרבה שנים. הם התחתנו בכפר יחזקאל ובתחילת 1948 נולד בנם בכורם יורם מלכימן. ב-1948 נהרג אביו של בן עמי נחום מלכימן בנופלו ממשאית בכביש חיפה. הוא ישב בעת נסיעת משאית לחיפה על ארגזי ירקות וסחורה נפל ונהרג. בנו בן עמי שיקם ופיתח את המשק שהותיר אביו והפכו למשק גדול.

מתגייס עם בני מושבים ותיקים להדרכה במושבי עולים בנגב

באפריל 1954 זימן דוד בן-גוריון קבוצה של בני מושבים ותיקים ובהם מנהלל, כפר יחזקאל, כפר יהושע, כפר ויתקין ועוד, למפגש עמו בצריפו בשדה בוקר. במפגש הביע בפניהם דאגתו ממצבם של מושבי העולים בנגב שזה לא מכבר הוקמו והחווים משברים וקשיים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים ועזיבה לא מבוטלת, ויצא בקריאה לבני מושבים ותיקים וקיבוצים להתגייס כמשימה לאומית, לסייע בקליטת עליה והדרכת חברי מושבי העולים. ההיענות הייתה רבה. מאות מבני המושבים הוותיקים והקיבוצים, יצאו במחצית שנות ה-50 בגפם או עם משפחותיהם למושבי העולים בנגב ובאזורי ספר אחרים בארץ להדרכה וסיוע. המדריכים שוכנו בבתים שהועמדו לרשותם במושבים והדריכו את העולים במושבים בתחומי החיים השונים: הם הקנו להם ידע חקלאי מקצועי, קישרו בינם לבין המוסדות, שימשו מדריכים חברתיים ועסקו בהוראה ובהדרכת הנוער, בהקניית השפה העברית ובהדרכת העולים והמשפחות במושבי העולים בנושאי משפחה, חינוך, בריאות ועוד. המדריכים פעלו גם למניעת עזיבה של העולים את המושבים. המדריכים תרמו רבות לשיפור המצב במושבי העולים ובהמשך לביסוסם. בין המתגייסים לעזרת מושבי העולים בנגב היה בן עמי מלכימן, הוא מתמנה בשנת 1955 כרכז פעילות המדריכים במושבי העולים בנגב מטעם חברת מת"ח שהוקמה על-ידי "תנועת המושבים" כדי לספק הדרכה וציוד למושבי העולים של התנועה. במסגרת תפקידו זה הוא עבר עם הטנדר שלו בין המושבים, ביקר במושבים, שוחח עם המדריכים במושבים השונים, יזם, אירגן, תיאם, ופתר בעיות. בנו של בן עמי, יורם מלכימן מספר לי כי אביו היה יוצא ביום ראשון בבוקר ברכב שלו מכפר יחזקאל לנגב וביום חמישי בערב חוזר למשקו ומשפחתו בכפר יחזקאל. בכל הלילות של השבוע לן אצל משפחה במושב תדהר.

סיפור הרצח

ביום שני 23 בינואר 1956 אחר-הצהריים בשעה 15:30, ליד צומת מג'דל אשקלון-באר שבע, הבחין שמעון רוזנברג, מבקר כרטיסים של חברת אש"ד (אג"ד), שהיה בצומת, בצעיר מכה בחור בשם ל.ש. לידו של הצעיר המכה עמד אחיו הבוגר ממנו. כששאל רוזנברג את הצעיר המכה מדוע הוא מכה את ל.ש השיב הצעיר כי הוא מסתנן וכי אין לו תעודת זהות. רוזנברג שוחח עם ל.ש כדי לברר על מה העניין. והסתבר שהבחור ל.ש הוא מגמגם, כמעט אילם וקשה לחלוטין להבין מה הוא אומר. רוזנברג הציע שהשלושה, הצעיר המכה, אחיו והבחור המגמגם, ילכו למשטרה כדי לברר את הנושא. באותו זמן הגיע לצומת בטנדר שלו עמי מלכימן. הוא הוריד בצומת חמישה מדריכים בני מושבים שהביאם ממושב שחר. מלכימן נענה לבקשה והביא את השלושה לתחנת המשטרה מג'דל באשקלון. סמל המשטרה בתחנה שוחח עם הצעיר המגמגם. התברר כי הוא עולה חדש ושמו ל.ש בן 35 ומתגורר במושב שדה דוד וכי הוא סובל מגמגום משמעותי ומסוג של אילמות, עד כי בקושי קשה להבינו או לתקשר עימו אולם כמובן אינו מסתנן. לאחר הברור עם סמל המשטרה שקבע שהאיש אינו מסתנן שני האחים ביקשו מעמי מלכימן שיסיעם לכיוון כיסופים והאיש המגמגם ל.ש ביקש להגיע לבאר שבע. בן עמי הסכים להסיע את השלושה בטנדר שלו. מימין לנהג ישב ל.ש ובארגז הטנדר מאחורה כנראה ישבו שני האחים. לא הייתה מחיצה בין תא הנהג לארגז הטנדר. במהלך הנסיעה ביקשו שני האחים מבן עמי שיסיעם עד לכיסופים. בין עמי סירב והסביר כי הוא בדרכו למושב תדהר וכי אינו יכול לסטות מהדרך. התפתח ויכוח בעיקר בין בן-עמי לאח הצעיר יותר. בהגיעם סמוך למושב תקומה האט בן עמי את הנסיעה והחל לעצור את הרכב ודרש מהאחים הטרמפיסטים לרדת מהרכב. ברגע שהחל בן-עמי בעצירת הרכב כיוון אחד מהאחים את הרובה הצ'כי שהיה ברשותו ומטווח קרוב כמעט אפס ירה שתי יריות בעורפו של בן עמי וזרועותיו נשמטו מההגה. הטנדר המשיך לנסוע עוד כמה עשרות מטרים, ירד לתעלה לצד הכביש ונתקע בעץ אקליפטוס ונעצר. הטרמפיסט ל.ש שישב מימין לנהג היה המום מהתרחשות, פתח את הדלת הימנית של הטנדר ונס בבהלה. הצעיר היורה חשש כנראה שהטרמפיסט ל.ש יסגירו וירה גם לעבר ל.ש אולם החטיא. הערב ירד והייתה במקום חשכה ל.ש הצליח להימלט ולהגיע לבאר שבע. כשהוא המום ומפוחד ולא מספר דבר לאיש וגם לא מדווח למשטרה. שני האחים נמלטו מהרכב. משך שני לילות היה מוטל בן עמי בתוך רכבו. לא ברור אם מת מיד לאחר הירי או שהיה מוטל פצוע ואחרי זמן מסוים מת מפצעיו. המשפחה בה לן בן עמי במושב תדהר, לא העלתה על דעתה שקרה לו משהו נורא ומן הסתם חשבה שלא יכול להגיע ויגיע בהמשך השבוע. ביום רביעי 25 בינואר 1956 הבחין טרקטוריסט, תושב האזור בטנדר הנמצא בשדה תקוע. בתוך הטנדר הייתה מוטלת גופתו של בן עמי מלכימן ירויה בראשה. משטרת נפת הנגב הוזעקה למקום ופתחה בחקירה.

חקירת הרצח

מיד לאחר רצח בן עמי מלכימן, הועלתה סברה כי את הרצח ביצעו מסתננים שחצו את הגבול וחדרו לתוך שטח ישראל. ראוי לציין כי הייתה זו תקופת המסתננים. בהתחלה סברו החוקרים כי היורה ירה לעבר מלכימן מחוץ למכונית דרך השמשה הקדמית על-פי חור הכדור שנוצר בשמשה הקדמית. אולם בדיקה פתולוגית גילתה שהכדור חדר מעורף ראשו של הנרצח ומשם חדר לשמשה. תוך ימים ספורים מאז התגלתה גופתו של בן עמי מלכימן נפתרה תעלומת הרצח. התברר כי את הרצח ביצע יהודי - אחד משני האחים שלקח בן עמי כטרמפיסטים. יורם מלכימן, בנו של הנרצח, מספר לי כיצד אותרו שני האחים שאחד מהם הודה ברצח אביו: "כאשר נמלטו האחים הטרמפיסטים מהרכב לאחר שאחד מהם ירה באבא השאירו תוך מנוסתם המבוהלת שקית ובה לחם. בשקית הייתה קבלה עם תווית שם המאפיה בה נקנה הלחם". החוקרים איתרו את המאפיה באזור אשקלון. ליד מושב הנהג נמצא גם תלוש מזון שהשאיר תוך מנוסתו הבחור המגמגם ל.ש. עולה חדש שאותר ונחקר והתברר שהיה עד לרצח אולם לא הכיר את שמות שני האחים הטרמפיסטים האחרים וכמובן שידו לא הייתה ברצח. סמל המשטרה בתחנת מגדל אשקלון נזכר בשני האחים תושבי מעברת מג'דל אשקלון שהיו אצלו לברור זהות "המסתנן" ביום הרצח. שני האחים שעלו לארץ ב-1950 עם משפחתם מעירק אותרו ונעצרו ביום שישי 27.1.56 לחקירה. האחד מהם היה קטין בן 16 והשני צעיר בוגר יותר (לא קטין). האח הבוגר טען בחקירתו במשטרה כי אחיו הצעיר הלוקה בנפשו הוא שירה בבן עמי מליכמן. הצעיר הקטין הואשם תחילה על-ידי פרקליטות המחוז ברצח בכוונה תחילה אולם סעיף האשמה הומר בהמשך להריגה. ב-26 בפברואר 1957 הרשיע בית המשפט המחוזי בירושלים בהרכב השופטים ש. קסאן (נשיא)מ. גולן ומשה כהן את הקטין וגזר עליו 12 שנות מאסר בפועל. בית המשפט התחשב בנסיבות מקלות, גילו של הנאשם שהיה ביום ביצוע העבירה בגיל 16, הודאתו באשמה וחרטתו על המעשה". נודע כי הנאשם שינה לימים את שמו והשתקם. שמו אסור בפרסום מאחר שהיה קטין בעת הרצח וחל על המקרה שלו חוק התיישנות. הרובה הצ'כי שהיה ברשות הקטין ניתן לו כנראה ברשות ולא ברור דיו מי נתן ומי אישר לו לשאת נשק.

הלוויתו של בן עמי מליכמן

בן עמי מלכימן, הובא לקבורה בבית העלמין המושב כפר יחזקאל. ארונו עטוף דגל הלאום הוצב (יום ה' 26.1.56) באולם הכניסה לבית תנועת המושבים ברחוב ריינס 6 בתל אביב. ספד לו אריק נחמקין איש נהלל. רבה של נהלל זכריה כהן אמר "תפילת אל מלא רחמים". משם הוסע הארון בשיירה ארוכה לבית העלמין במושב כפר יחזקאל. ליד הקבר הפתוח הספידו חבר הכנסת עמי אסף וד"ר נתן פיאט מנהל בית הספר כדורי בו למד בן עמי. בן 35 היה בן עמי במותו. הותיר אחריו את רעייתו ציפורה ושלושה ילדים קטנים. יורם בן 7, נחמה בת 5 וגיל (גילי) פעוט בן 3. שנה אחרי הירצחו של בן עמי מלכימן חיסלה אלמנתו ציפורה מלכימן את המשק. היא הייתה שרויה בצער כבד מטופלת בילדים קטנים ולא הייתה מסוגלת להפעיל את המשק הגדול. בכסף שקיבלה תמורת מכירת הציוד של המשק רכשה דירה ברחוב גנסין בשכונת גבעת רמב"ם בגבעתיים ועברה לגור שם עם ילדיה. בנה יורם עבר להתגורר לאחר נישואיו בכפר יחזקאל.