אם תשאלו את ניקי היילי, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בריונים היא לבעוט בהם – בנעלי עקב. חזון חדש לארה"ב מצריך מנהיגות "קשוחה כמו ציפורניים של אישה". שינויי דורות מתחילים עם "להכניס אישה קשוחה לבית הלבן". התמודדותה של היילי – לשעבר מושלת דרום קרוליינה ושגרירת ארה"ב באו"ם – למועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, היא מבחן ליחסה של המפלגה לנשים מנהיגות. היא גם הראשונה שמתייצבת מול דונלד טראמפ, התוקף נשים בצורה וולגרית וגרפית, מציין ניו-יורק טיימס. במשך עשרות שנים מתקשות נשים להגיע לעמדות הנהגה בשתי המפלגות. אצל הרפובליקנים זה קשה עוד יותר, כי יש ביניהם בעלי דעות שמרניות בנוגע למקומן של נשים ואשר מצפים שמנהיגיהם יהיו "גסים". חלק מהאסטרטגים אומרים שמצביעי הבחירות המוקדמות במפלגה לא יקבלו בעין יפה טענות של סקסיזם מצד מועמדות נגד מועמדים. טראמפ כבר תקף את היילי בצורה שיש הטוענים שהיא מגדרית. הוא אפילו רמז, שמינה אותה לשגרירת באו"ם כדי שסגן המושל – גבר – יחליף אותה. בהופעותיה בשבוע שעבר קרצה היילי לעבר האפשרות שתעשה היסטוריה – "אומַר בפשטות: שהאישה הטובה ביותר תנצח" – אך מיהרה להרחיק את עצמה מ"פוליטיקה של זהויות". היא אמרה: "אני לא מאמינה בזה. אני גם לא מאמינה בתקרות זכוכית. אני מאמינה ביצירת ארץ בה כל אחד יכול לעשות הכל". להיילי יש קשיים ממשיים שאין להם כל קשר למגזר. טראמפ ומושל פלורידה, רון דה-סנטיס – הנחשב ליריב החזק ביותר של הנשיא לשעבר – מובילים עליה בפער ניכר בסקרים. ביקורתה על טראמפ, לאחר ששירתה בתפקיד בכיר בממשלו, עלולה להתקבל שלא בעין יפה בידי הבוחרים. נשים בכירות אחרות במפלגה – חברת הקונגרס מרג'רי טיילר-גרין, היו"ר רונה מק'דניאל, ראש הסיעה בבית הנבחרים אליז סטפניק – הגיעו למעמדן באמצעות אימוץ שקר הבחירות של טראמפ ולא ביציאה נגדו. ואילו ליז צ'ייני, המתנגדת הקשה ביותר שלו, הובסה אשתקד בבחירות המקדימות ואיבדה את מקומה בבית הנבחרים.

גם הנשים מעדיפות גבר

חלק ניכר מן המצביעים בשתי המפלגות אומרים בסקרים, כי הם מוכנים להצביע בעד אישה בבחירות לנשיאות, ואצל הדמוקרטים שיעורם גדול רק במעט מאשר אצל הרפובליקנים. אבל יש סימנים לכך שהרפובליקנים פחות רואים את המגדר הנשי כיתרון. סקר שנערך לאחרונה מצא, כי גם הנשים במפלגה מעדיפים גבר ובהפרש ניכר. כדי למשוך מצביעים בעלי דעות מוצקות על התפקיד המגדרי, על מועמדות רפובליקניות להיות "קשוחות די הצורך כדי לעמוד בקנה המידה הגבריים, אך גם נשיות די הצורך כדי לעמוד בסטריאוטיפ המסורתי", אומרת קלי דיטמר מהמרכז האמריקני לנשים ופוליטיקה. היא מצביעה על אמירתה של המושלת שרה פיילין (המועמדת לסגן הנשיא ב-2008), לפיה ההבדל היחיד בין "אמא של הוקי" לבין פיטבול הוא השפתון, ולהתייחסותה של היילי לנעלי עקב. אכן, מעיר הטיימס, סוג הנעליים הפך לקוד מקובל למגדר במפלגה הרפובליקנית. בעוד היילי התבדחה על הכאב שהעקבים יכולים לגרום ליריביה, טיילור-גרין כינתה אותה ואת צ'ייני "בוש בעקבים" כדי להגדיר אותן כמתונות. לשם השוואה: בשנת 2020 הופיעה קאמלה האריס בנעלי ספורט נוחות לאורך הקמפיין. יועץ של היילי טען, כי אין סתירה בין דיבורים שלה על זהותה (כולל נשיותה) לבין תקוותה לזכות בקולות בזכות עמדותיה ונסיונה. היילי התגברה בעבר על דעות קדומות, מזכיר הטיימס. היא בתם של מהגרים מהודו, היא ספגה תגובות פוגעניות ולעיתים גזעניות בדרכה להיות המושלת הראשונה של דרום קרוליינה. היא האישה הראשונה המתמודדות על מועמדות הרפובליקנים מזה שבע שנים. ב-2016 הייתה זו קרלי פיורינה, לשעבר מנכ"ל היולט-פקארד, אשר ספגה הערה סקסיסטית מכיוונו של טראמפ: "תראו את הפרצוף הזה! מישהו יכול להצביע בעדו?". כידוע, טראמפ ניצח למרות אמירות מיניות גסות במיוחד כלפי נשים. בשנת 2020, כחלק מפעלתנות פוליטית נשית נרחבת בתגובה לממשל טראמפ, התמודדו שש נשים – מספר שיא – בבחירות המקדימות של הדמוקרטים. אולם, הן התקשו עם שאלת יכולתן בבחירות הכלליות, אשר הוצגה בידי מצביעים שחששו שארה"ב סקסיסטית מכדי לבחור אישה לנשיאות. כריסטין מתיוס, סוקרת שעבדה עם הרפובליקנים, אומרת שבשתי המפלגות סבורים המצביעים ששכניהם וחבריהם מעדיפים גבר – ולכן אומרים לעצמם: גם אם אני מוכן לבחור אישה, האחרים לא ולכן חבל על הקול שלי.