|
חוקר המלריה פרופ' גדעון מר
|
|
|
|
במאורעות תרפ"ט היה מפקד "ההגנה" בראש פינה ● לאחר קום המדינה בשנות החמישים כיהן כמנהל בפועל של משרד הבריאות
▪ ▪ ▪
|
אחת הדמויות הידועות הטמונות כאן הוא חוקר המלריה האגדי ואיש ארגון "ההגנה" פרופסור גדעון מר. גדעון, למד רפואה באוניברסיטת היידלברג בגרמניה. ב-1914 עלה לארץ התנדב ל"גדוד הפרדות", היה עוזרו-שלישו של יוסף טרומפלדור ונלחם במערכה בגליפולי. בשנת 1929 מונה למנהל התחנה לחקר המלריה של האוניברסיטה העברית בראש פינה. במאורעות תרפ"ט היה מפקד "ההגנה" בראש פינה. לאחר קום המדינה בשנות החמישים כיהן כמנהל בפועל של משרד הבריאות. הוא נפטר במרס 1961 בגיל 67. ליד קברו נמצא קבר רעייתו זינה לבית רבינוביץ. לגדעון וזינה מר, היו שלושה ילדים שתי בנות ובן כולם כבר אינם בחיים: ארנה מר חמיס, הייתה פעילה פוליטית אמו של השחקן והבמאי ג'וליאנו מר שנרצח בג'נין בשנת 2011. מיה מר-עפרון, לוחמת חיל העזר לנשים והפלמ"ח, אמה של התסריטאית-במאית ליהי חנוך זמי (זלמן) מר, לשעבר חבר קיבוץ בית ניר, היה מראשי הקיבוץ הארצי.
|
|
קברי בנות פקיד הברון אוסוביצקי
|
|
|
|
|
|
בית העלמין [צילום: אלי אלון]
|
|
|
בעקבות יחסים מעורערים בינו לחלק מתושבי המושבה ראשון לציון, שאף ערכו מרד נגדו, הברון החליט להעבירו לראש פינה
▪ ▪ ▪
|
בחלק העליון של בית העלמין, על-רקע המצבות הצנועות, בולטת מצבה אחת גדולה מפוארת יחסית ומגודרת. זאת מצבת קברי שתי בנותיו של פקיד הברון יהושע אוסוביצקי שנפטרו ממחלה. המצבה המפוארת, לעומת המצבות הקטנות והצנועות סביבה, מדגישה את הפער החברתי-כלכלי בין הפקידות לאיכרים הפשוטים. יהושע אוסוביצקי (1858-1929) היה מהבולטים בפקידי הברון רוטשילד. בהתחלה היה הפקיד הראשי בראשון לציון אולם בעקבות יחסים מעורערים בינו לחלק מתושבי המושבה ראשון לציון, שאף ערכו מרד נגדו, הברון החליט להעבירו לראש פינה, ולמנותו לפקיד הראשי של כל מושבות הגליל. הוא יזם סלילת כבישים, הקים מפעלי תעשיה בגליל ובהם מפעל ליצור משי בראש פינה, רכש קרקעות, הרחיב ופיתח את מושבות הברון באזור וכונה אז על-ידי היהודים והערבים "מלך הגליל".
|
|
המחנך והמורה חיים וילקומיץ
|
|
|
|
עד אז התנהלו הלימודים ב"חדר" דתי, והמעבר לשיטתו של וילקומיץ עורר ויכוחים רבים
▪ ▪ ▪
|
סמוך לקבר בנות אוסוביצקי נמצא קברו של המורה שמחה חיים וילקומיץ, יליד רוסיה שעלה לארץ ישראל ב-1896 ולאחר שהיה מורה במושבות רחובות, ובמטולה הגיע ב-1902 עם רעייתו לובה (ליבה), אף היא מורה, לראש פינה. ב-1903 החליף וילקומיץ את יצחק אפשטיין כמנהל בית הספר העברי בראש פינה וכיהן בתפקיד זה עד מותו ב-1918. וילקומיץ פעל להחדרת השפה העברית בקרב תלמידיו כבסיס לכל מערכת הלימודים בבית הספר שהוקם על-ידי הברון. עד אז התנהלו הלימודים ב"חדר" דתי, והמעבר לשיטתו של וילקומיץ עורר ויכוחים רבים. שיטת לימודו של וילקומיץ זכתה להערכה רבה בקרב אנשי חינוך בארץ והוא נחשב למעצבי החינוך העברי. בנם של חיים ולובה וילקומיץ עמיאסף וילקומיץ שנולד בראש פינה שינה שמו לעמי אסף, והיה לימים ממייסדי כפר יהושע, מראשי תנועת המושבים וסגן שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל.
|
|
מחלת המלריה הופצה על-ידי יתושי אנופלס מאגם החולה והביצות הסמוכות
▪ ▪ ▪
|
אחת הדמויות המרתקות הטמונות כאן בבית העלמין בראש פינה הוא יואב דוברובין. דוברובין ומשפחתו היו "סובוטניקים" - רוסים נוצרים שאימצו לעצמם מנהגים יהודיים כגון שמירת השבת. לאחר שהתגייר המיר אנדריי את שמו ל"יואב" ואשתו קיבלה את השם רחל. משפחת דוברובין שמנתה 13 נפשות, עלתה לארץ ישראל בשנת 1903, כאשר יואב עצמו היה בן 72. בשנת 1909 רכש יואב דוברבין חלקה של 650 דונם בצפון המושבה יסוד המעלה, ויחד עם בניו הקים בה משק חקלאי משגשג שכלל בעלי חיים מטעים ופרדסים ואת "אחוזת דוברובין" אחוזה מפוארת יחסית שתוכננה בסגנון אחוזות איכרים באירופה. החווה שכנה בסמוך לאזור מוכה ביצות. מחלת המלריה הופצה על-ידי יתושי אנופלס מאגם החולה והביצות הסמוכות, ולאחר ששני בניו יעקב ואברהם ושלושה מנכדיו מתו ממלריה, עברה המשפחה לראש פינה כדי לשמור על שאר בני המשפחה מהמחלה הקטלנית. הבן הבכור, יצחק נותר במקום, על-מנת לשמור על מבני החווה, הפרדסים והמטעים. בראש פינה הקים יואב דוברובין משק חדש אך שרשרת האסונות שפקדה אותו המשיכה לפגוע בו גם כאן. בנו הצעיר וכלתו נפטרו וכן נפטרה רחל, רעייתו של יואב. יואב נפטר בשנת 1935, בגיל 104 והובא לקבורה בראש פינה.
|
|
ב-21 באפריל 1938 ירו על אוטובוס ערבי בכביש ראש פינה-צפת וזרקו לעברו רימון. הרימון לא התפוצץ, לא נגרם נזק ואיש מהנוסעים לא נפגע
▪ ▪ ▪
|
בחלק העליון של בית העלמין, בצידו הדרומי, נמצאת חלקת אנשי פלוגת בית"ר ששכנה בראש פינה והייתה הגדולה בפלוגות הארגון בארץ. במרכזה קברו של הרוג המלכות שלמה בן יוסף. בן-יוסף נולד בפולין בשם שלום טבצ'ניק, עלה לארץ בספטמבר 1937, התיישב בראש פינה והצטרף לפלוגת בית"ר במקום. בעקבות גל רציחות של יהודים על-ידי ערבים באותה תקופה, החליטו שלמה בן-יוסף ושניים מחבריו, אברהם שיין ושלום ז'ורבין, לנקום את הרציחות ללא אישור ובניגוד לעמדת מפקדיהם. ב-21 באפריל 1938 ירו על אוטובוס ערבי בכביש ראש פינה-צפת וזרקו לעברו רימון. הרימון לא התפוצץ, לא נגרם נזק ואיש מהנוסעים לא נפגע. מיד לאחר מכן נמלטו השלושה מהמקום והסתתרו במערה שמתחת לבית פיק"א שהיה אז נטוש (כיום נקראת "מערת שלמה בן יוסף"). לאחר מצוד נרחב של הצבא הבריטי אחריהם נתפסו השלושה במערה כשברשותם כלי נשק. נגד השלושה הוגש כתב אישום באשמת החזקת נשק שלא כחוק, ונסיון הריגה. עם סיומו של המשפט ב-3 ביוני 1938 הוכרז ז'ורבין כלא שפוי, ואילו שיין ובן יוסף נדונו למוות. עונשו של שיין הומתק בזכות גילו הצעיר. הנסיונות להמיר גם את עונשו של בן יוסף לא צלחו וב-29 ביוני 1938 הוצא בן יוסף להורג בתלייה בכלא עכו והפך לסמל גבורה. בן 25 היה בעת עלותו לגרדום. בסמוך לקברו של בן יוסף טמונים שני חבריו שלום זורבין (נפטר ב-1990) ואברהם עמיקם שיין. לידם נטמן גם חבר הכנסת ד"ר שמעון יוניצמן שהיה מפקד פלוגת בית"ר במושבה. יוניצמן נפטר בגיל 54 בעת שלן במלון הנשיא בירושלים לבקשת משפחתו וכנראה על-פי צוואתו הובא לקבורה בראש פינה.
|
|
|
|
|
קבר צבי וזהבה אורן [צילום: אלי אלון]
|
|
|
האב שלמה בנימין בן 38 ושלושת ילדיו אילן בן 7 דנית בת 9 ואדם בן 11 נהרגו בחוזרם מטיול למצדה
▪ ▪ ▪
|
מאחורי כמה נקברים בבית העלמין בראש פינה סיפורי טרגדיה עצובים וכואבים. בצד המזרחי של בית העלמין סמוך לכניסה הראשית טמונים זה לצד זה אב ושלושת ילדיו שנהרגו יחדיו בתאונת דרכים. האב שלמה בנימין בן 38 ושלושת ילדיו אילן בן 7 דנית בת 9 ואדם בן 11 נהרגו בחוזרם מטיול למצדה בתאונת דרכים מחרידה שאירעה ביום שישי אחר-הצהריים ב-23 בדצמבר 1988 במבואות ערד, כאשר המכונית בה נסעו מדגם אוטובייאנקי התנגשה חזיתית באוטובוס אגד שהיה בדרכו מערד לבאר שבע. יחד עמם ניספה גם הנער בועז ברלבט בן 14 מרמת השרון בנם של ידידי המשפחה. שלמה בנימין היה סרן במילואים, נפצע בשנת 1970 בתקרית בהר דב ונטל חלק במלחמת יום הכיפורים למרות נכותו. לימים שירת כקצין מודיעין בצפון. לא רחוק משם נמצאים קבריהם של צבי אורן בן 74 ורעייתו זהבה (69) תושבי ראש פינה שנמצאו בפברואר 1991 ירויים למוות בביתם במושבה. גם היום בחלוף למעלה משלושים שנה מאז הרצח לא נפתרה התעלומה מי רצח את השניים ולמה.
|
|
בבית העלמין נמצאים קברם של פטר פביאן ועמיקם שמאי, שני חברי ילדות שנהרגו יחדיו ב-16 במאי 1956 בעת עלות ג'יפ בו נסעו על מוקש שהניחו הסורים בשדות ממזרח לאלמגור
▪ ▪ ▪
|
כמה מהטמונים בבית העלמין הישן בראש פינה הם קורבנות איבה ומערכות ישראל. כאן טמון שמואל גוטפריד שנרצח על-ידי ערבי ביום ג' ד' ניסן תרצ"ו על-יד ביתו בראש פינה והיה ככל הידוע נפגע פעולות האיבה הראשון בגליל. בבית העלמין נמצאים קברם של פטר פביאן ועמיקם שמאי, שני חברי ילדות שנהרגו יחדיו ב-16 במאי 1956 בעת עלות ג'יפ בו נסעו על מוקש שהניחו הסורים בשדות ממזרח לאלמגור. כאן נטמן גם טוראי זרובבל כץ לוחם הפלמ"ח והגנה שנפל בקרב על משמר-הירדן ביום 16.5.1948 והוא בן 19 בנופלו. בין הקבורים בבית העלמין אל"ם (מיל') צבי רסקי, שהיה מפקד גזרת גוש תל חי בשנות ה-60, ולאחר מלחמת ששת הימים, בשנים 1967 - 1970 היה מושל העיר ג'נין. במלחמת יום הכיפורים היה מפקד עורף פיקוד צפון. בשנת 1978 נבחר לראשות המועצה המקומית ראש פינה, וכיהן בתפקיד זה במשך 15 שנים ברציפות (שלוש קדנציות), עד שנת 1993. המושבה ראש פינה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו של צבי רסקי. צבי נולד, גדל והתחנך במושבה, והתגורר בה למעשה כמעט כל שנות חייו. סבו מצד אמו ציפורה היה דוד קוזווינר, ממייסדי ראש פינה. צבי רסקי נפטר בשנת 2018 בגיל 92.
|
|
בבית הקברות של המושבה טמונים אנשי תרבות ואמנות, ובהם הצייר והסופר אריה "לוליק" אקשטיין
▪ ▪ ▪
|
ראש פינה משכה אליה בעשורים האחרונים אנשי תרבות ואמנות, ציירים משוררים ואנשי בוהמה. בבית הקברות של המושבה טמונים כמה מהם, ובהם הצייר והסופר אריה "לוליק" אקשטיין. הוא גדל כנער אסופי בלודז' בפולין, שרד את הגיטאות ומחנות הריכוז ועלה לארץ ישראל בשנת 1948. עסק במקצועת שונים ומגוונים במהלך חייו. בשנת 1967 התיישב בראש פינה והיה אחד מתושביה הצבעוניים של המושבה. בשנת 1990 זכה בפרס ראשון בתחרות הסיפור הקצר בעיתון הארץ עם סיפורו: "הדודה אסתר" נפטר ביולי 2015 בגיל 86.
|
|
|
|
|
קבר עדה ועדיה גור [צילום: אלי אלון]
|
|
|
ג'ודי והבובה שלה "אודי" הופיעה בחמאם ביפו עם אורי זוהר וועל במות נוספות בארץ
▪ ▪ ▪
|
אמנית נוספת הטמונה כאן היא ג'ודי אבן חן שהייתה פיתום, אמנית בעלת יכולת לדבר מהבטן. היא נולדה בשם בתיה יהודית לוין בתם של רות רחל ולואיס לוין. כבר בנערותה הופיעה בתוכניות טלוויזיה בארצות הברית עם בובת עץ בשם וודי. בארצות הברית פגשה ג'ודי שהייתה אז בשנות ה-20 לחייה באברהם אבן-חן, ישראלי יליד ראש פינה בן למשפחת פיינשטיין ממייסדות ראש פינה, שעבד בקונסוליה והשניים נישאו. בתחילת שנות ה-60 הזוג אבן חן עבר לגור בישראל. ג'ודי והבובה שלה "אודי" הופיעה בחמאם ביפו עם אורי זוהר וועל במות נוספות בארץ. בהמשך הופיעה ג'ודי ובובתה "אודי" בתוכניות ללימוד אנגלית בטלוויזיה הלימודית ובתוכניות בידור בטלוויזיה הישראלית והתחבבה על הקהל הישראלי. בהמשך עסקה יחד עם בעלה אברהם אבן חן בתחום רפואה טבעית וטבעונית. השניים ניהלו מרפאות ליעוץ בתחומים אלה. ג'ודי נפטרה בשנת 2000 בגיל 72. בין הקבורים בבית העלמין החוקר עדיה גור (גורביץ) חוקר, היסטוריון, והוגה דעות שבפרסומיו ומחקריו יצר את התשתית לתנועת העברים הצעירים ("הכנענים"), והיה מהראשונים להביע את עמדותיה. על מצבת קברו נחקק: "עדיה גור בן אריה נח גורביץ 1972-1907 חושף תולדות ארץ העבריים חוזה ברית הקדם והשלום העברי". ליד קברו נמצא קבר רעייתו עדה גור שטיינברג שהייתה בתו המאומצת של גיסו של ז'בוטינסקי.
|
|