התורה מלמדת אותנו: "לא תיקום ולא תיטור", איסור לבוא חשבון עם מי שהרע לך, איסור לנקום במי שהצר את צעדך, איסור לעשות לאחר את מה שהוא עשה לך, לגמול לו רעה כמו שגמל לך. היהדות באצילותה הלא מעוותת, במוסריותה הלא ניתנת לפרשנות, בהארת פניה לאדם, הורתה לנהוג באופן שונה לחלוטין במי שפגע, רמס, דרס, כלא, דיכא, עקר, גירש, החריב, השפיל, ביזה, כתש עד דק.
לנהוג באופן שונה גם במי שהביא לפתחנו בסיסי טרור, במי שהצטלמו עם רבי מחבלים, שחילקו להם רובים, שחגגו מדליית נובל, לא ראו, לא שמעו, לא הסבו פניהם אל מול אחיהם הקוברים את מתיהם למען "השלום", לא שעו לנאקתם, שוועתם לא עלתה לפניהם.
לכן, בימים סוערים אלה, בהם חלק מאזרחי מדינת ישראל מוחים במלא העוז, חרדים לעתידם ולעתיד המדינה, ממלאים את הכיכרות, צועדים ברחובות, קוראים בגרון ניחר, ומניפים שלטים (כך נראית דמוקרטיה תוססת ובמיטבה), נדמה כי יש להפריד בין המוחים לבין אלה המתיימרים להיות מובילי המחאה, בין האזרחים העצמאיים החשים חובה אזרחית להפגין, לבין המובילים בעיני עצמם, אלו חובבי הדם ואש ותימרות עשן.
האזרחים היקרים, המוחים המסורים, אוהבי מדינת ישראל, פטריוטים החרדים לדמותה של המדינה, אופיה וצביונה אוהבי דגל המדינה, מעוררים כבוד והערכה על מסירותם בהיותם אוהבי המדינה המונעים והפועלים מתוך תחושת אחראיות ומתוך דאגה כנה ואמיתית. אזרחים יקרים ונפלאים אלה, ראויים להנהגת מחאה ראויה יותר, אחראית יותר, נטולת אינטרסים, שאינה מונעת משנאה, מאיבה, משיבוש הדעת.
על כן, ראוי לכבד ולחבק את המוחים החוששים מתוצאות הרפורמה המשפטית, להבין את חרדותיהם, את כאביהם, את מצוקתם, לתת כבוד לכאב המבעבע בהם מעומק הלב.
היחס אל המתיימרים לכנות עצמם מובילי המחאה חייב להיות ברור ונוקב. חובה לפעול מולם בכל הכלים החוקיים, מול הבריונים, הקוראים למרד, למרי אזרחי, למלחמת אחים, לשפיכות דמים, לשלוח יד איש באחיו, הפועלים באופן קיצוני, אלים ומסוכן לפרום את המחבר ביננו, לסדוק את המכנה המשותף, איתם יש לבוא חשבון במסגרת החוק.
החברה הישראלית נמצאת במצב מורכב ומאתגר, ימים כאלה היו בעבר והעם בישראל צלח אותם, זה הזמן לקיים שיח על-פי מתווה נשיא המדינה. לכן, ראוי להפסיק להלך אימים על אזרחי המדינה, לעצור את המוניות לנתב"ג, לחסום את הברחת הכספים לחוץ לארץ, לאפסן את הנשקים, להניח לטנקים, לעצור את קורעי צווי המילואים, לנשום עמוק, לעצור את מבאישי ומפיצי דיבת ישראל בעולם. הדמוקרטיה הישראלית איתנה מכל רואה השחורות ונביאי הזעם והחורבן.
עמדנו איתן יחדיו על ערש הולדת המדינה, עמדנו איתן יחדיו כשקברנו את לוחמנו, עמדנו איתן כשקברנו את "קורבנות השלום", גם כשהיו מי שסרבו לעצור את הכנסת המחבלים בחליפה לשטחי מולדת, עמדנו יחדיו כשגרשו את אלפי אחינו ואחותנו מבתיהם, גם כשהיו מי שלגמו אספרסו ולא שמעו את נאקת אחיהם המגורשים, עמדנו איתן מול סערות הזמן, בנושאים חברתיים, דתיים, כלכליים והרוח הישראלית הטובה ניצחה.
כעת, החברה הישראלית עומדת מול משהו שונה. אזרחים אהובים ואוהבים, האחים המודאגים שלנו, ומובילים בעיני עצמם חסרי אחריות ומעודדי הריב והמדון, גם את הרוח הרעה הזו הרוח הישראלית תנצח, ביחד.