"מדוע דרך רשעים צלחה"? התריס ירמיהו הנביא כלפי האלוהים במאה הששית לפני הספירה, ומאז ניסו הוגי דעות רבים לתת מענה לקושיה המציקה. הצבעת הרשע של הקואליציה לכינון דיקטטורה בישראל, כפי שרואה זאת לא רק תנועת המחאה אלא גם העולם הדמוקרטי, חידדה את הסוגיה הישנה-נושנה. תשובה מסוימת מצויה בספרו של ד"ר מיכה גודמן "מהפכת הקשב". היא מעניינת, ונכונה חלקית בלבד:
היה זה הפילוסוף הקנדי מרשאל מקלוהן, אשר הלך לעולמו ב-1980, שצוטט בפי כל עיתונאי מתחיל כי עם הטלוויזיה הופך העולם ל"כפר גלובאלי". הכל אותו דבר. בעיקר טען מקלוהן כי התקשורת היא המסר ולא הרעיונות האנושיים (The medium is the message). האינטרנט שנולד אחרי מותו משמש, לכאורה, הוכחה לכך. בתחילה נחשב לשיא הדמוקרטיה השוויונית. כל אדם יידע ככל האפשר, ונחיתותו של החלש מוגרה. אך בפועל התברר כי הוא משמש להפצת מידע שווא.
המניע החזק מן האחרים של האדם הוא הכעס. בהשתלבו בסיפור מעשה המבוסס על שקר הוא גובר על בני האור הדבקים באמת וממילא מוגבלים במציאות העובדתית. השקרנים ממריאים על-כנפי הדמיון ומוכרים לקהל הפותה סיפורי שווא מרתקים, ואילו האמת אפורה. לפי תפישה זו לא הרעיונות החדשניים שינו את פני האנושות אלא המכשירים - הדפוס, הרדיו, הטלוויזיה, האינטרנט, ולאו-דווקא אידאולוגיה זו או אחרת.
זה בדיוק מה שאירע עם החקיקה הדיקטטורית. בג"ץ הגן על האזרח מפני הממשלה, אבל יריב לוין עז הפנים העז לספר שההפך נכון, כאילו מערכת המשפט רמסה את הציבור במשך עשרות בשנים. מדוע לא להאמין לו? בעיקר אם את/ה אזרח/ית כועס? אך התיאור הבהיר והנוח הזה לא יעמוד בסופו של דבר במבחן. מפני שבכפר הגלובאלי המרכיבים המסכמים את עמדת הציבור יותר סבוכים מן התיאור הקווי של מקלוהן-גודמן.
למרות מסע השקרים של בנימין נתניהו ויריב לוין ושמחה רוטמן והקרנפים שהרימו את 63 הידיים הפרלמנטריות בעד חוקי הדיקטטורה גם הם יודעים כי רוב האומה רוצה לגונן על הדמוקרטיה מפניהם. אנשים שלא עסקו במתרחש במערכת המשפט מבינים כי בג"ץ הוא תעודת הביטוח גם של הביביסטים. יש רוב פרלמנטרי לדיכוי ויש רוב באומה בעד הצדק והדמוקרטיה.
בכפר הגלובאלי יש עוד תחנות אינטרנט, שהשפעתן אינה נעצרת על הגבול המדיני של כל מדינה ומדינה. ה-NYT שאינו מרפה מן המגמה הדיקטטורית של הממשלה הביא היום בראש עמודו הראשון מאמר המסביר ליהודי ארצות הברית עד כמה הנהגתם בוחלת בחוקי לוין-רוטמן והקרנפים התומכים בהם אף שיודעים מה האמת.
ביבי ניצח? עוד רחוק מכך. להפך, אם המחאה לא תשקע באדישות ואפילו בייאוש אלא תתמיד בדרכה העכשווית יש סיכוי רב שנתניהו יודח סוף-סוף, ותוקם ממשלת ימין שפויה והגיונית. הוא כבר באובדן עשתונות. מי כנתניהו מבין מה משמעות ההמתנה הארוכה להודעה על הזמנתו לבית הלבן? היא בוששה לבוא. הן לא היה כדבר הזה מאז מלחמת ששת הימים ב-1967. גם מי כמותו מבין מה משמעות ההצבעה האמריקנית עם הפלשתינים במועצת הביטחון ולאן זה מוביל.
הנה, אני מבקש לרשום: אם ביבי ימשיך כך - הוא ובצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר יסכנו את ההתיישבות ביהודה ובשומרון לא רק במאחזים הבלתי חוקיים אלא אפילו בגושי ההתיישבות. כאשר הגלגל ייסוב לאחור הוא לא ייעצר בסטאטוס-קוו הקודם.
הבהלה כבר ניכרת במעשיו ובהתנהלותו. הוא מתרוצץ כעכבר מסומם בין ראשי מערכת הביטחון, שילכו להזהיר את שריו מפני חומר הנפץ האורב לשקט בדרום ובצפון (גילוי של בן כספית היום במעריב). הוא מחזר אחרי ראש השב"כ רונן בר "להרגיע את השטח" וממשפחתו יוצא המסר כי ארגון זה חותר להדיח את נתניהו, וביבי מחריש על הציוץ התמוה.
זה בולט גם בידיעה שהביא הלילה ניר דבורי בערוץ-12, ואולי גם בערוצים אחרים. ישראל נערכת לתקיפת יחיד על אירן. זה מטורף לביצוע. זה מטורף עוד יותר להצהיר. דני קושמרו היטיב לעשות כאשר אמר כי הדברים אושרו לפרסום על-ידי הצנזורה הצבאית. ביבי מגלה סודות ויוצר מתיחות ביטחונית עם חיזבאללה וחמאס כדי להסיח את דעת הקהל ממעשי הזדון והרשע שלו.
כל אלה חולשות. אומנם מסוכנות. אומנם ניאלץ לשלם עליהן מחיר כבד. אנשי ההייטק והכלכלה מזהירים מפני ירידה בדירוג האשראי של ישראל. הירידה הזאת כבר קיימת בעולם המדיני. כמובן שמתעוררת השאלה לאן פניה של תנועת המחאה? האם לנהל משא-ומתן עם ממשלת העבריינים, שסירבה לעכב את החקיקה המרושעת בחמישה ימים? זה מצריך דיון נפרד. גם מחר הוא יום. אך בראש ובראשונה תנועת המחאה המאוחדת חייבת להשקיע את מאמציה בעיבוי השורות ובגיבוי ההפגנה ובמחיקת הייאוש האפוף בשאננות עצובה של חלק מהטובים בבני האור.
נכון שכל אזרחיות ואזרחי ישראל ישלמו מחיר יקר בשל תעלולי הזדון של נתניהו ולוין. אבל אם רק נתמיד בהנפה עוצמתית של דגלי הכחול-לבן שמילאו את שמי ירושלים בשבוע וחצי האחרון - נראה את אבי ממשלת העבריינים נפרד לדרכו. "אנחנו עוד נראה את הימים האחרים", ובבוא היום נספר בגאווה לנכדינו ולנינינו איך עמדנו על משמר החרות והדמוקרטיה מול גחמת הסיאוב של החשוכים שהשתלטו על השלטון.
