בפסק דין בג"ץ קבע כבוד השופט העליון עוזי פוגלמן בהסכמת חברתו וחברו למותב לגבי החלטת הוועדה לבחינת השעיית ראשי רשויות בשל הגשת כתבי אישום:
"... הגעתי למסקנה שבמסגרת הפעלת סמכות ההארכה נקודת המוצא היא הקביעה הנורמטיבית שראש הרשות אינו ראוי לכהן בתפקידו..." תמהני מהיכן הגיע השופט למסקנה הזו, על-אף שהוא מנסה, ללא הצלחה לדעתי, לנמק את גישתו זו בהמשך פסק הדין. ומדוע מסקנתו של השופט שגויה:
1) אומנם ההשעיה איננה עונשית בהגדרתה, אך תוצאתה הפיזית היא עונשית הן לנבחר והן לציבור שבחר בו, וכאשר להחלטה מנהלית יש היבטים
מעשיים עונשיים, מסיבות של צדק טבעי וזכויות אדם, על הגורמים המחליטים לבוא בלב שלם ובנפש חפצה להאריך את ההשעיה או להפסיק אותה, על-פי קווי המסגרת שבחוק, ולא על-פי פרשנויות, ודאי שאין מקום להנחת עבודה מוכתבת מראש שדין ההשעיה להיות מוארכת.
2) בשום מקום בחוק לא כתוב
בפירוש שבהארכה, נקודת המוצא הנורמטיבית היא שראש הרשות אינו ראוי לכהן בתפקידו, מסקנת השופט תלושה מכל אמירה
מפורשת בחוק.
3) אילו המחוקק היה חפץ שברירת המחדל בהארכות היא שראש הרשות אינו ראוי, היה המחוקק קובע שההשעיה היא עד למועד התנדפות עילת ההשעיה, ובכל פרק זמן, ראש הרשות המושעה רשאי לפנות לוועדה על-מנת לשקול את ביטול המשך ההשעיה, לעומת זאת על-פי החוק הקיים כל עוד הוועדה לא מתכנסת לצורך הארכה ומחליטה על הארכה, ברירת המחדל היא שההשעיה בטלה.
מעמדה של היועמש"ית לממשלה ליועמשי"ת לממשלה תפקיד משולש בפרשה:
1) היועמ"שית היא צד מובהק. על-פי החוק, הוועדה מתכנסת אך ורק לבקשתה של היועמ"שית, ובעניין כל מקרה ומקרה בנפרד.
2) היועמ"שית היא סופר צד, היא הייתה בין העותרים לבג"ץ בפרשה זו.
3) הכלל המוביל בערכאות שיפוטיות היא שמוסדות המדינה (ובכללם הוועדה נשוא העתירה) כפופים לפרשנותו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה ומכאן שבית המשפט היה כבול מראש לרעיון שעל הוועדה היה לקבל את חוות דעתה של היועמ"שית, כפי שפורטה בבקשה שהגישה לוועדה.
כאשר המדינה מותקפת בבג"ץ הפרקליטות מגינה עליה, לפרקליטות אין שרשרת חסינות כפי שיש ליועצת המשפטים לממשלה, אך כאשר היועצת המשפטית לממשלה בכבודה והעצמה עותרת נגד גוף ממלכתי אחר (המצאה ייחודית של היועצת דהיום) אין לגוף הזה כמעט כל סיכוי, אלא להיות ניגף מפניה.
עם כל הכאב אין לי אלא להסיק שזה אינו משפט. זה משפח, משפח מביתו של בית המשפט העליון, תוצר רע, שלילי ומזיק של המהפכה החוקתית מבית מדרשו של אהרן ברק, תוצר רע, שלילי ומזיק השופך עוד ועוד שמן למדורת הרפורמה.
בית המשפט לא אמור להחליף את שיקול הדעת של המחליטים מדובר בוועדה שהחברים בה שופט מחוזי בדימוס, אדם נוסף העומד בקריטריונים של שופט מחוזי וראש רשות מקומית בדימוס, האם השתגענו? האם ירדנו מהפסים? האם גם לצוות כזה צריך להיכנס
לקישקעס ולפסול את שיקול דעתו? האם הוועדה הזו היא חותמת גומי של היועצת המשפטית לממשלה? ואם כן מי צריך את הוועדה?. מי צריך ועדות קישוט שכאלה? אפשר לפטר את הכנסת, לפטר את הממשלה, לסגור את בתי המשפט למעט בית המשפט העליון, ואז לתת את המושכות ליועצת המשפטי לממשלה ולבית המשפט עליון ואז תהיה לנו דמוקרטיה סבבה, סבבה של דמוקרטיה.
בית המשפט העליון שופך שמן על מדורת הרפורמה השיפוטית אני בצד של יריב לוין ובכל זאת אני שואל אותו מה בוער לך? חסרי אחריות האיצו את הרכב למהירות של 300 קמ"ש. עצירת פתאום תהפוך את הרכב, ודאי סיבוב ההגה ב-180 מעלות לא יותיר לנוסעים כל סיכוי. עצירת פתאום ופנייה חדה במהירות 300 קמ"ש הן פעולות לא שקולות, נזקיהן גדולים לאין שיעור מתועלתם.
לצערי בית המשפט העליון לא תופס. הוא לא תופס שהוא שפך כל השנים עוד דלק ועוד דלק אשר הטיס את הרכב קדימה, הביא אותו למהירות מופרזת מסוכנת, מהירות אשר לא עולה בקנה אחד עם החוק, וכעת במקום לתת יד לריסון, במקום להטמיע שאם ימשיך ללחוץ על גז, הנסיעה הזו לא תיגמר טוב, מתחבר בית המשפט למטוס תדלוק ענק וממשיך לפמפם.