סיפורה של המגילה בחג הפורים מלא בחריגות והיפוכים שלא מקובלים כבשאר החגים. קודם כל הציווי להשתכר עד דלא ידע וכן ההיתר ללבוש בגדים (תחפושות) שבדרך כלל אינם מתאימים לנו, או שלא נעלה על דעתנו ללבוש אותם ביומיום. חריגות נוספות - אנו מוצאים שכול האירוע מתרחש בגלות ולא בארץ, או האווירה של ההתבוללות הגמורה ששררה בתחילתה של המגילה וחזרתם בתשובה של יהודי פרס ומדי בסופה של המגילה, ההיפוך שחל ביחסי הכוחות בין היהודים והפרסים ובין המן ומרדכי, ועוד היפוכים גלויים ונסתרים שהתרחשו באותו הזמן. אנו נתייחס במאמרנו זה לאסתר המלכה היהודייה שגם בדמותה ראינו היפוך. מנערה פאסיבית, אילמת וכנועה לאישה אסרטיבית, יוזמת ומנהיגה. על אישיותה של אסתר הפסיבית שאינה עושה את המצופה ממנה ואינה יוזמת דבר, הדבר נלמד כפי המתבטא מהכתוב: "ויהי בהישמע דבר המלך ודתו ובהיקבץ נערות רבות אל שושן הבירה... ותילקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שומר הנשים. ותיטב הנערה בעיניו ותישא חן וחסד לפניו... לא הגידה אסתר את עמה ומולדתה כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד" (אסתר ב,' 8-10). ובהמשך נאמר: "ותילקח אסתר אל המלך אחשוורוש אל בית מלכותו... ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותישא חן וחסד לפניו מכל הבתולות. וישם כתר מלכות על ראשה וימליכה תחת ושתי" (אסתר ב', 8-10). בהמשך, מתוך קריאת הפסוקים מעניין לראות את ההתנהגות הפאסיבית של אסתר בה בשעה שהמלך הוא המוביל, הוא לקחה לאשה והוא שם כתר מלכות על ראשה. גם מעשה ההצלה של עמה שמיוחס לה, נעשה על-פי יוזמתו והוראתו של מרדכי דודה ולא לפני הבעת חשש מצידה כפי שמתבטא הדבר בדברי הכתוב: "אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית, אשר לא יקרא אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה. ואני לא נקראתי לבוא אל המלך שלושים יום" (אסתר ד', 11). רק לאחר הטפת מוסר מצדו, היא נעתרת לו. על ושתי המלכה שהייתה ידועה ביופייה, וכן ידועה באופיה האקטיבי ובנחישותה, ניתן ללמוד מהכתוב: "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשוורוש...אמר למהומן..שבעת הסריסים להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות... ותמאן המלכה ושתי לבוא כדבר המלך אשר ביד הסריסים ויקצוף המלך מאוד וחמתו בערה בו" (אסתר א', 9-12). ושתי המלכה עורכת אירוע לנשים, היא מורדת במלך ובפקודתו היא חשה שהוא רואה אותה כקניינו הפרטי ולכן היא עושה כל מה שניתן להתנתק מהמלך. סירובה חורג הרבה מעבר למקרה פרטי של אישה הממרה את פי בעלה. המעשה שלה מהווה איום וחשש ליצירת תקדים של מרד נשים. כפי הנאמר: "ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים, לא על המלך לבדו עוותה ושתי המלכה, כי על כל השרים ועל כל העמים... כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן... אשר שמעו את דבר המלכה לכול שרי המלך וכדי ביזיון וקצף" (אסתר א',16 - 18). ומה הייתה המסקנה - "ויעש המלך כדבר ממוכן, וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה...להיות כל איש שורר בביתו" (א', 21-22). המרד הנשי דוכא באיבו. ושתי הביעה סירוב מוצהר לשתף פעולה עם השלטון ולכן אסטרטגיה זו עלתה לה ביוקר, ואילו אסתר לומדת מכישלונה של ושתי והיא מתנהגת בהתאם למקובלות של החברה הפרסית, באשר למקומה של האישה, להיות האישה האידאלית, הפאסיבית והצייתנית מתוך הערצה לכוחו של המנהיג. היא בהדרגה קובעת לה סדר יום משלה שאותו היא מכתיבה אט אט למלך ולממלכה כולה, ולכן הצליחה בדרכה השקטה והמוסווית לשתף פעולה וליצור את השינוי המיוחל. "ורבים מעמי הארץ מתייהדים" (אסתר ח' 17).