האנה דרייר זכתה בשנת 2019 בפרס פוליצר על סדרת כתבות בנוגע למסתננים בני נוער בלונג איילנד אשר הואשמו לשווא כאילו הם חברים בכנופיות. היא הצטרפה לניו-יורק טיימס ולאחר זמן קצר גילתה, כי חלק מאותם נערים – למעשה ילדים – עובדים במשמרות לילה במפעל עוגיות. העורכת שלה, כריסטין דייניס, תהתה האם יש כאן סיפור נוסף. "זה היה סוג של סוד גלוי בעולם המהגרים: ילדים רבים מוצאים את עצמם בעבודות המפרות את חוקי עבודת הילדים", אומרת דרייר. "הבנתי שהייתי כל כך ממוקדת בחוקי הגבול והמעצר, עד שלא שמתי לב למה שעובר על הילדים כאשר לבסוף הם חיים בארה"ב". התוצאה הייתה תחקיר מקיף שפרסם הטיימס בסוף השבוע – תוצר של עשרה חודשי עבודה ושיחות עם למעלה מ-100 ילדים עובדים ב-20 מדינות. "ילדים מסתננים, המגיעים לארה"ב בלא הוריהם במספרי שיא, מוצאים את עצמם בכמה מן העבודות הקשות ביותר במדינה", כתבה דרייר. רבים מהם עובדים בפסי הייצור של חברות ידועות, כולל Whole Foods, וולמארט, J.Crew ופריטו-ליי. קווין תומס בן ה-15, המעמיס קופסאות של דגני בוקר במפעל, אמר: "זה לא שאנחנו רוצים לעבוד; אנחנו חייבים לסייע למשפחות שלנו" – המשפחות איתן הם חיים, לא המשפחות הביולוגיות. חלק מן הפתרון, אומר הטיימס, הוא ברור: אם רשויות פדרליות, מדינתיות ומקומיות יתנו עדיפות לאכיפת החוקים הקיימים, ניתן יהיה להפחית את עבודת הילדים. חלק מהפתרון הוא פיקוח הדוק יותר על מה שקרוי "המשפחות המלוות" איתן חיים הילדים המהגרים ללא הורים. גם למגזר העסקי יש תפקיד, בדמות פיקוח על קבלני משנה ובדיקה דקדקנית של זהות עובדיהם. מסובך יותר הוא הפתרון של הבעיה הבסיסית: העלייה במספר המסתננים, הן ילדים והן מבוגרים, והכאוס שהיא יוצרת. בשנים האחרונות זינק מספרם של הילדים, בשל כמה סיבות. כמה ממדינות דרום אמריקה מצויות במצוקה קשה ולכן עולה מספר העוזבים אותן; הקורונה החמירה עוד יותר את המצב. ארה"ב הגיבה בצעדים המיועדים לסייע למדינות אלו, וחלקם אכן מסייעים. למשל: מאז 2008 קל יותר לילדים המגיעים לגבול ארה"ב-מקסיקו להישאר בארה"ב ולחיות עם משפחות מלוות. מדיניות זו מנעה את היתקעותם במקסיקו – אך גם העניקה להורים נואשים סיבה נוספת לשלוח את ילדיהם צפונה בחיפוש אחרי חיים טובים יותר. הנשיא דונלד טראמפ ניסה לחסל את ההסתננות, כולל במדיניות של הפרדת הילדים מהוריהם. הנשיא ג'ו ביידן ביטל חלק מצעדיו של קודמו אך ממשיך אחרים ואינו מצליח למצוא פתרונות אידיאליים. ההסתננות זינקה מיד עם כניסתו לתפקידו, חלקית משום שהללו האמינו שממשלו יאפשר להם להישאר בארה"ב. אשתקד הגיעו לארה"ב 130,000 ילדים ללא הורים, פי שלושה מאשר ב-2017. תחילה לא עשה ממשל ביידן כמעט דבר נגד עלייה זו. לאחר ביקורת קשה מצד הרפובליקנים ותלונות מצד פקידים דמוקרטים מקומיים, הקשה לאחרונה הממשל על-כניסתם של מסתננים לארה"ב. צעדים אלו החלו להשיג את יעדם, אך כעת ליברלים רבים טוענים שהממשל נוהג בקשיות לב: יותר מסתננים נתקעים במקסיקו ופחות יכולים לעזוב את ארצותיהם מוכות המצוקה. כעת צריך הממשל בין גירוש מסתננים לבין עידוד בפועל לזינוק במספרם. מה שברור הוא, מסכם הטיימס, שאסור לחזור לעבודת ילדים בסגנון המאה ה-19.