מבחן בוזגלו הידוע נוצר על-ידיי אהרן ברק בימי פרשת ידלין. ברק היה אז היועץ המשפטי לממשלה, ואשר ידלין שהיה מנכ"ל קופת חולים - התמנה ע"י הממשלה דאז (ממשלת רבין הראשונה) לתפקיד נגיד בנק ישראל. לאחר שהתמנה, וטרם כניסתו לתפקיד, החלו לזרום אל המשטרה ידיעות שהחשידו את ידלין בקבלת שוחד. בעקבות החשדות החליט ברק לפתוח בחקירה נגד ידלין, ובשלב מסוים הוחלט לזמנו לחקירת משטרה.
ידלין, שחשש מהתנפלות העיתונאים והצלמים בכניסה לתחנת המשטרה, ביקש להחקר בביתו או בחדר בבית מלון הרחק מזרקורי התקשורת. ואולם ברק התנגד לכך בכל תוקף וקבע כי "דין ידלין כדין בוזגלו", ועל ידלין להופיע לחקירה בתחנת המשטרה כאחד האדם.
כך אפוא קבע ברק את "מבחן בוזגלו", שהפך מאז לסמל מובהק של עיקרון השוויון והוא משרת אותנו מאז בנאמנות (פחות או יותר...) עד ימינו אלה ממש. אלא שבמזוודה הזו של ברק הייתה תחתית כפולה ובתוכה נמצא בוזגלו אחר לחלוטין - הפוך במאה ושמונים מעלות מבוזגלו מיודענו.
הכיצד?
ובכן, בתחילת חקירת החשדות נגד ידלין התנהלה החקירה תחת איפול כבד. החקירה הסודית התנהלה אז בניצוחם של היועמ"ש אהרן ברק (בסיוע המשנה שלו - לימים השופט העליון - מישאל חשין, שהיה אז המשנה ליועמ"ש) וכן בניצוחו של ראש אגף החקירות - לימים השופט העליון - יעקב קדמי, וכן קצין החקירות - אימת עברייני הצווארון הלבן - בנימין זיגל. אבל אהרן ברק חשש באותם ימים כי שמו של ידלין כחשוד יתחיל להסתובב במסדרונות וידלוף החוצה.
כעדות לרגישות החקירה יספר לימים בנימין זיגל בספרו, כי במהלך הדיונים הסודיים שהתנהלו באותם ימים הציע ברק לנוכחים להימנע מלנקוב בשמו המפורש של ידלין, אלא לכנותו בכינוי - מעין שם קוד.
ושם הקוד שנבחר ע"י ברק היה - בוזגלו.
אכן רעיון מבריק, שהרי מי יעלה בדעתו שמאחורי איזה חשוד בשם בוזגלו מסתתר אח"מ בשם ידלין. ובכלל, את מי זה מעניין שישנו איזה בוזגלו חשוד בפלילים?
הנה כי כן, בתחילת הדרך השתמש ברק בבוזגלו למטרה הפוכה לחלוטין מזו ששימשה את ברק בהמשך הדרך - באשר בתחילת הדרך הועיד ברק לבוזגלו משימה לשמור על מעמדו של החשוד המורם מעם, ולהיות לו מעין מגן אנושי.
ובמילים אחרות, שמו של בוזגלו בתחילת הדרך הדיף ניחוח של נחיתות לעומת אח"מים במעמדו של ידלין, ורק בהמשך הפך ברק את עורו של בוזגלו ושידרג את מעמדו להיות שווה בין שווים כפי שהינו כיום.
