יש כמה אפשרויות לפתוח בתיאור הערב החמים הזה ברחבי ישראל. האחת - בלהיט הישן - "מה יפים הלילות בכנען". הלב התרונן. לעמוד בדרך בגין בואכה קפלן בתל אביב ולראות המונים זורמים וזורמים ואינם חדלים, וככל שתרחיק המשטרה את האזור החסום בפני מכוניות כן ירבו הצועדים ברגל, והם לא רק ישישים ודור שני ושלישי אלא אפילו רביעי. מן התיכון. מתנועת הנוער. עם ים דגלי הכחול-לבן. והם - אנחנו - השבוע רבים יותר מאשר לפני שבעה ימים. אנו בדרך להפגנת המיליון.
איני זוכר מתי בפעם האחרונה חשתי גאווה כה עמוקה להיות ישראלי פעיל. להיווכח במו עיניי כי בני גילי לא היו "דור האספרסו" כפי שלעג לנו הסופר ס. יזהר, ונכדותינו ונכדינו גם הם ספוגים בהבנה כי "ישראל ערבים זה בזה". מתי הרשיתי לעצמי דרור לשיר בקול רם את "התקווה" בעוד כל אחיותיי ואחיי ניצבים עמי וכולנו עטופים בדגל הכחול-לבן?
ואפשר גם כך: בכל 13 השנים בהן אני נמצא בטיפולו של המומחה הבינלאומי לשיבושים בפעולת החשמל בלב ("הפרעת קצב") לא עלה בידי פרופסור סמי ויסקין להיפרד ממני אפילו לא לפעם אחת. רגע, לפעם אחת. הוא שלח אותי אל ד"ר עופר חבקוק ונשביתי גם בקסמו. הלילה צפיתי בו נואם בכיכר. הוא גאוות ישראל. יליד דרום תל אביב. בית לא משכיל. קידוש. תמיכה במנחם בגין אבל בלי פולחן אישיות. מעבר לאריאל. רעות נעורים מהוללת. לוחם שידע את חברון ועזה ולבנון. גם הצבעה לבנימין נתניהו, אך לא עוד. עתה, הדגיש ד"ר חבקוק, הוא סבור כי איש מן החברים עימם בילה בשנים בה נוצקה אישיותו אינו מסוגל להצביע בעד הדיקטטורה. ראוי להאזין. ניכרים דברי אמת.
ואפשר גם כך: מה משמעות מחלוקת האש הלשונית בין העבריין איתמר בן-גביר לבין מפקד מחוז תל אביב במשטרה עמי אשד? שניהם רוצים לשמור על נתיב התחבורה בכביש איילון פתוח. אשד עושה זאת בלי לשפוך דם. בן-גביר אינו מרוצה מכך. הוא רוצה עימות חריף (ראו ראיונו עם גיא פלג בערוץ-12, שלא נרתע מפניו) האם בנסיבות אלה ראוי לטעון כי בן-גביר חותר להיות שופך דמים?
יש לכך שני נספחים: המפכ"ל קובי שבתאי הופיע בפני האומה ואמר בשמו ובקולו כי שגה כאשר נתן יד להדיח את מפקד מחוז תל אביב עמי אשד. עדיין הוא מקווה להדיחו אחרי חודש רמדאן. זה הישג גדול וחשוב למחאה ולמערכת המשפט, והידד לגלי מיארה-בהרב. אך יש לי גם חדשות טובות לנו ורעות לשבתאי: אם הדחת אשד לא תתנהל כמקובל באורח מקצועי במשטרה אלא כהיענות לגחמה של העבריין בן-גביר כי אז גם בפעם הבאה המזימה תסוכל. סמוך עלינו, קובי. אל תחבור אל מתחם הזדון של השר שלך.
וגם זאת: מערכת המחאה, שביסודה נשענת על ההפגנות, זכתה לשני הישגים ביממה, הן בהגנה על אשד והן על הטייס המצטיין גלעד פלד. בשני הקרבות האלה ניצחנו. לפחות, ניצחון זמני. בכל זאת יש אחיות ואחים אשר מתוך פינוק ושעמום ופסימיזם מוסיפים לטעון כי ההפגנות אינן יעילות. באה המציאות והוכיחה כי ההפך הוא הנכון. אז הגיעה העת לומר להם, שיפסיקו לרטון ולהתכרבל בתוך עצמם, ויצטרפו אלינו ביום חמישי הקרוב תחת שמיים זרועי כוכבים ובאהבה גדולה לארץ ישראל ובגאווה שזה עם ישראל.
ולעיקר העיקרים: פגשתי בצהריים איש משק בכיר ביותר המיטיב להכיר את נתניהו וטוען כי הוא חלש ונשלט בידי רעייתו ובנו. רשמתי לפניי, ובכל זאת - אז מה? ביבי חייב לי כאזרח, ואם לא יתעשת מול יריב לוין ובני משפחתו ושמחה רוטמן הוא ייפול. הסימנים כבר ניכרים. ביבי מבין. גם אם יאושרו חוקי הדיקטטורה בקריאה השלישית הם לא ימומשו. תהיה התנגשות, שעדיפה על עיוות הדמוקרטיה. זו לשונו של ד"ר אביחי מנדלבליט בראיון עם ספי עובדיה. הכרעה סופית של הכנסת היא רק סף הכניסה לפרק חדש ותקיף ואלים יותר, שיחליש את ישראל.
זה כמעט הרגע האחרון בו יכול נתניהו להוכיח איזושהי גדלות נפש וללכת הביתה (כן, כן, תסודר לו חנינה) ההכרעה למשוך את חוקי הזדון נתונה בידיו. מי ייתן שתגבר במוחו התבונה.
