התקפתה של רוסיה על אוקראינה הפכה למלחמת התשה אכזרית – צבאית, כלכלית וחברתית. אוקראינה איבדה שליש מהתוצר שלה, שליש מתושביה נעקרו מבתיהם והאורות בה דולקים וכבים לסירוגין. היא עלולה לנצח בקרב ולהפסיד במלחמה. שלושה מבכירי המשק האמריקני והעולמי מעלים בוושינגטון פוסט הצעה כיצד לסייע לאוקראינה ולהעניש את רוסיה במהלך אחד. את המאמר כתבו לארי סאמרס, שהיה שר האוצר בשנים 2001-1999 ויועץ כלכלי לנשיא ברק אובמה בשנים 2010-2009, פרופסור בהרווארד ולשעבר נשיא האוניברסיטה; פיליפ זליקוב, שמילא תפקידים בשירות החוץ בחמישה ממשלים; ורוברט זוליק, שהיה נשיא הבנק העולמי, נציג הסחר של ארה"ב ותת שר החוץ. הרעיון: להעביר לאוקראינה 300 מיליארד דולר מיתרות המט"ח של רוסיה, אשר היו בבנקים במערב עם פרוץ המלחמה והוקפאו בידי הממשלות בראשותה של ארה"ב. צעד כזה יראה לוולדימיר פוטין שאין לו סיכוי להחזיק מעמד יותר זמן מאשר אוקראינה, יש בו צדק אלגנטי, כבר יש תוכניות כיצד להבטיח שהשימוש בכסף בידי אוקראינה לא יהיה נגוע בשחיתות, וזו תהיה אסטרטגיה של תקווה – טוענים השלושה. מנהיגי כל מדינות האיחוד האירופי הבטיחו בחודש שעבר לסייע בשיקומה של אוקראינה והודיעו על צעדים לאיתור נכסים רוסיים במדינותיהם. קנדה כבר פועלת באותו כיוון. בקבוצת G7 מחכים הכל להפגנת מנהיגות מצידה של ארה"ב, אשר אומנם מוציאה מדי חודש מיליארדי דולרים על סיוע לאוקראינה, אך אין זה מקור כספי קבוע והוא אינו מכוון לשיקום המדינה. העברת הכסף הרוסי תהיה נכונה מבחינה מוסרית, נבונה מבחינה אסטרטגית ומוסכמת מבחינה פוליטית. יש הצדקה חוקית מלאה לצעד זה, ממשיכים סאמרס, זליקוב וזוליק. האו"ם קבע בנובמבר אשתקד שרוסיה תחויב לפצות את אוקראינה. בשנת 1992 הורה הנשיא ג'ורג' בוש להעביר נכסים עירקיים שהוחזקו בארה"ב לטובת שיקומה של כוויית; בעולם כולו קובצו למטרה זו 50 מיליארד דולר, ולא היה צורך בהליכים משפטיים כלשהם. החוק הבינלאומי מאפשר למחזיקים בנכסיה של רוסיה לבטל את מחויבותם כלפיה ולהשתמש בכספיה לפרעון חובותיה, משום שהפרה בצורה בוטה את החוק הבינלאומי. לא מדובר בחלק ממשטר העיצומים, אלא בתשלום פיצויים – וגם בצעד שילחץ על רוסיה להגיע להסדר. המוקד צריך להיות לא היאכטות והנכסים אחרים של האוליגרכים, שהן כסף קטן ושהרבה יותר קשה לממש אותם, אלא כספיה של רוסיה עצמה. יש המזהירים מפני חזרה על הטעות הרת האסון של פיצויי העתק שהוטלו על גרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה. זוהי השוואה רעה מאוד – טוענים סאמרס, זליקוב וזוליק. מאז תחילת המלחמה זכתה רוסיה מן ההפקר ברווחים נוספים מייצוא נפט, בשווי של לפחות 100 מיליארד דולר, וכסף זה אינו מוקפא. ניתן להניח שפוטין כבר מחק בספרים את הנכסים המוקפאים, וקשה לדמיין שהוא יקבל אותם בחזרה בעוד אוקראינה פושטת את הרגל. נקודה משמעותית היא האפשרות שהעברת סכום כה גדול תפגע בדולר. לכן כה חשוב שהמהלך ייעשה בתיאום בין כל חברות G7 ובכל המטבעות שלהן. גם אם תהיה פגיעה מסוימת בדולר, האירו או היאן – אין חלופה למטבעות אלו בסחר העולמי. מנהיגי אירופה כבר פעלו; ג'ו ביידן טרם הלך בעקבותיהם. עליו להשתמש כעת בכלים שברשותו, כל עוד ביכולתם להכריע את גורל המלחמה. הגיע הזמן שביידן יאמר ליועציו מה שאמר פרנקלין רוזוולט לאנשיו: זה הדבר הנכון לעשות, תמצאו את הדרך.