"האתגר הגדול בישראל הוא הדמוגרפיה. המדינה הולכת בכיוון לא טוב, אני מפחד פחד מוות מהאתיופים", גזענות. "האתגר הגדול בישראל הוא הדמוגרפיה. המדינה הולכת בכיוון לא טוב, אני מפחד פחד מוות מהבדואים", זעם. "האתגר הגדול בישראל הוא הדמוגרפיה. המדינה הולכת בכיוון לא טוב, אני מפחד פחד מוות מהערבים", גזענות. "האתגר הגדול בישראל הוא הדמוגרפיה. המדינה הולכת בכיוון לא טוב, אני מפחד פחד מוות מהלהט"בים", הומופוביה. "האתגר הגדול בישראל הוא הדמוגרפיה. המדינה הולכת בכיוון לא טוב, אני מפחד פחד מוות מהמזרחיים", ביזיון. "האתגר הגדול בישראל הוא הדמוגרפיה. המדינה הולכת בכיוון לא טוב, אני מפחד פחד מוות מהאשכנזים", סערה. "האתגר הגדול בישראל הוא הדמוגרפיה. המדינה הולכת בכיוון לא טוב, אני מפחד פחד מוות מהחרדים", את דברי הבלע הללו כתב לא אחר מאשר חתן פרס נובל, פרופ' דן שכטמן, נגד החברה החרדית בהכללה פרועה, שלוחת רסן, גזענית ואוטו אנטישמית. המשיך פרופ' שכטמן והוסיף, "החרדים מתרבים במהירות, הם ברוכי ילדים ואלה אנשים שבהגדרה נגד חינוך, השכלה ועבודה. הם חולבים את מדינת ישראל". דברי ההסתה הנוראיים הם ההוכחה הכל כך פשוטה וברורה שהשכלה עילית אינה ערובה לחכמה ולתבונה, תארים ופרסים אינם חומת מגן נגד גזענות יהירות ושנאת האחר. אמות הסיפים לא זעו, הפרופסור גס הרוח והמסית לא הוקע אל עמוד הקלון הציבורי, הנשיא לא יצא בהודעה מגנה, ראש הממשלה לא יצא חוצץ, התקשורת אטמה אוזנה, עצמה עיניה, דילגה בקלילות האופיינית למתחזים להיות עיתונאים ואפילו לא רמזה על משהו פגום באמירה מסיתה וחמורה זו. שוו בנפשכם איך המדינה הייתה מזדעזעת ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, אלו הצהרות, אלו גינויים, אלו תביעות ודרישות להתנצלות, אלו משמרות מחאה, איזה מצור היה על לשכתו בטכניון, אלו מוחים סוערים היו ממתינים ליד דלת ביתו, לו רק במקום חרדים היו נאמרים דברים אלה על ערבים, להט"בים, בדואים, מזרחיים, אשכנזים, אתיופים, רוסים. אפשר, מותר וחובה לבקר כל חברה, מתוך כבוד לאמונותיה, ערכיה, כן, גם את החברה החרדית אשר נאבקת באופן מעורר התפעלות על ערכיה ואמונותיה. אפשר לדבר על תהליכים פנים חרדיים המתרחשים, אפשר לחלוק על הקצב, על המספרים, אפשר לעודד את השילוב בוודאי אך לא בגרזן של הכנעה כי אם במלקטת מנתחים. היהירות, הפטרונות, ההתנשאות וההכללה הגסה בדבריו של פרופ' שכטמן, מעקרים שיח אמיתי אפשרי, יסודי ומעמיק אודות חלק מהסוגיות אותן העלה ובהחלט ראויות לדיון. הסגנון והארומה העולה ממנו סוגרים ונועלים כל אפשרות לשיח על מהות, חוסמים כל יכולת לבירור הדברים המשמעותיים, את המהות החליפה הפטרונות וגסות הרוח ובכך החמיצה את שעתה וסתמה את הגולל על כל שיח ראוי ומכבד. במציאות חברתית ראויה והגונה היה חשוב מאוד לדון על דבריו של פרופ' שכטמן בכובד ראש, ברם, נדמה כי בימים אלה בהם הפוזיציה שולטת בכל, ימים בהם זכות הדיבור ניתנה לארס הרעלן ושיח השיסוי שולט בכל, ראוי היה כפליים להיזהר בדברים ובאופן הצגתם. אל נא תפחד מאחיך החרדים, אל נא תדאג מהם. במקום להאשימם בכל הרעות החולות המתרחשות בעולם ומתרגשות לבא עלינו, בנה גשר קטן של שיח מתוך כבוד, מתוך הערכה לדבקותם, לאמונתם, לחינוכם, אין לי ספק שיד מושטת מצידך תמצא יד אחות. חשוב לזכור, חומות מקימים מלבנים של שנאה, תקוות בונים מלבנים של הערכה וכבוד.