לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות. בואו בכל זאת נדבר על המינויים הפוליטיים. מינויים שאם זה היה תלוי בנבחרי הציבור, כך הם היו ממנים את כל המשרות הציבוריות. המינוי הפוליטי לא פסול מעיקרו, יש בו יתרון בולט, אני גומל לאלה שתמכו בי ויכול לתקשר באופן ישיר ובלתי אמצעי עם מי שישתף איתי פעולה. התגובה האינסטינקטיבית שנטועה בעשרות סיפורים של שחיתויות. סיפורים שהסעירו לא מעט את המדינה הצעירה ואת את חלחלה התודעה שיש בעיה לא פשוטה במינויים פוליטיים. פוליטיקאים הבינו שהם חושפים את בני הברית שלהם לחוסר יציבות במקום העבודה בגלל חוסר היציבות הפוליטית. פוליטיקאים גם מבינים שהם חשופים לביקורת המדינה ולמערכת המשפט שמנסה להגן על זכויות עובדים ועל חופש העיסוק. אומנם הממשלה והרשויות המקומיות למדו לעקוף את האיסורים בדמות מכרזים שתפורים למידות של המועמדים מטעמם, היום קשה הרבה יותר לעשות זאת.
בנקודה זאת לא ברור לי למה מובילי הרפורמה לא מבקשים לחקות את הנהוג בארצות הברית, שם יש אלפי משרות ממשלתיות לפעילים פוליטיים. בעצם ברור לי למה, כי בארצות הברית יש מינוי פוליטי מקצועי, שמציג כישורים מתאימים ומבוססים וכשמתחלף הממשל הם מגישים כתב התפטרות שמתקבל או לא מתקבל על-ידי הממשל החדש.
כפי שכתבתי בישראל המינויים מטעם נמשכים שכן, אין חוקה ואין כללי משחק ברורים ובדרך זו גם וועדות איתור משרתות בדרך כלל נאמנות לשולחיהן, לרשויות הממשלתיות. הסוגיה הזו, עולה ויורדת מסדר היום הציבורי, בהתאם לאינטרסים כאלה ואחרים, בעיקר של כאלה שחשים פגועים, אלה פונים בצר להם לסעד של בית המשפט, כשהטענה היא רדיפה פוליטית.
מנקודה זו, בואו ונעפיל את הוועדה למינוי שופטים, כשהוויכוח שעולה ויורד מסדר היום הציבורי, איך לגוון את השופטים, משפט פטרוני של בעלי עניין שמסתכלים על הצרכים המיידיים שלהם. דורשי הגיוון רוצים הלכה ולמעשה שופטים במינוי פוליטי, כדי שיהיו חייבים את המינוי שלהם לפוליטיקאים שמינו אותם. הטענה היא שזה רצון העם. טענה שחוקה שמציגה את תוצאות הבחירות כרצון הבוחרים. טענה שאין בה אלא שיקוף של קומבינות פוליטיות שמאפיינות את הממשלות בשנים האחרונות ובכלל. בישראל, קל להעביר חבר כנסת ממפלגה אחת לאחרת, תמורת תפקיד ותנאים. בחוק יש אומנם הגבלות, אך המציאות מצביעה שאין בעיה לחצות את הקווים.
לפיכך, מוטב, שנמצא דרכים אחרות למנות שופטים, בדרך שאנשי מקצוע בתחום יהיו מעורבים בבחירה. מבחינה אתית ומוסרית לא ראוי שפוליטיקאים בעלי אינטרסים יהיו אלה שיבחרו את השופטים שאמורים להגן על האינטרס הציבורי ולא בהכרח על האינטרס של ממשלה ששולטת בחוק גם בכנסת. אני אישית הייתי בוחר ברפורמה שמגדירה מחדש את היחסים בין הממשלה לבין הכנסת. מאחר שרוב חברי הכנסת נשבו בשיח על המערכת השיפוטית, הייתי ממליץ מהם לעצור את תהליך החקיקה ולמצוא נוסחה למינוי שופטים שבה יהיה תהליך ראוי ומקצועי, ללא נוכחות פוליטיקאים. תהליך שיעשה בשקיפות מלאה, כשהקריטריונים העיקריים הם מקצועיות, מזג שיפוטי ויכולת לקבל החלטות בלי מורא ובהתאם לחוק. במקרים למשל של חוקים שמפלים לרעה אזרחים מובן שעליהם, על השופטים להיות אמיצים ודורשי טובת זכויות האזרחים.
אגב, אם רוצים אמריקה, מה עם חוקה? היא קודמת לרפורמות בבית המשפט, או שכל צד עושה מה שבה לו וחוזר חלילה. אם מתעקשים על שופטים במינוי פוליטי, בואו נגביל את הקדנציה שלהם לשבע שנים כמו נשיא המדינה. כמובן שזה יפגע במיומנות ובמקצועיות של השופטים. אם עדיין מתעקשים על גיוון אז בואו נקבע שבבית המשפט צריך להיות ייצוג לחילוניים, דתיים, חרדים, להט"בים, ערבים, בדואים, דרוזים, רוסים, אתיופים, מזרחיים, אשכנזים, ימנים, שמאלנים וכמובן מחצית מהשופטים נשים. מהרשימה הזאת נקים ממשלה לתפארת מדינת ישראל, בהצלחה עם כל רפורמת סיר הלחץ.
אגב, בנימה אחרת, הייתי מצפה לרפורמה שבה קובעים שכל מועמד או מועמדת לשיפוט, ילמדו שנתיים במסלול הכשרה אקדמי לשיפוט ורק לאחר שנת סטאז' תתקבל ההחלטה האם המועמד, המועמדת ראויים לשיפוט. פרט לכך יש לבחור שופטים שיודעים לנהל דיון ולקבל החלטות, שופטים שמבינים את המקצוע ולא כותבים פסקי דין כאילו היו עבודת דוקטורט על עשרות עמודים, השופטים חייבים להיות ענייניים. אם הם רוצים שיכתבו מאמרים אקדמיים בעיתונים מדעיים כאלה ואחרים.
