אכן, זימון שגרירנו בוושינגטון מייק הרצוג לפגישה עם סגנית שר החוץ של ארה"ב היה צעד חריג במערכת היחסים עם בעלת הברית. החומרה שביטאו פרשנים אצלינו כלפי פגישה זו הייתה מחמירה, ובצדק, עקב זימונו של השגריר למחלקת המדינה. זימון כזה איננו מבשר טובות, בדרך כלל.
נראה כי השגריר הרצוג לא ננזף על-ידי סגנית שר החוץ האמריקני, אלא "הוסבר" לו פשר ההסתייגות מן התיקון לחוק המאפשר שיבת
מתנחלים לחומש אשר בשומרון. אך גם מן הביקורת, אפילו מנומסת מצד ארה"ב, אין להתעלם. התנגדותה של ארה"ב לישוב יהודה ושומרון היא נדבך קבוע, מסורתי, עקבי, במערכת היחסים עם ארה"ב. אולם ספק אם המחאה עקב החקיקה הנוגעת לשומרון מהווה מכשול בעל משמעות אסטרטגית בקשרים עם ארה"ב. האמת? ההסתייגות של ארה"ב ממדיניות ההתנחלות של ישראל לא בלמה גידול עצום בכמות המתיישבים ביו"ש: כ-ארבע מאות אלף, אם לא יותר. כלומר, אין להפריז במידת החומרה אשר בתגובת ארה"ב. לא נחנכה מדיניות של סנקציות על ישראל.
אכן, בתי הנבחרים בוושינגטון לא אישרו חקיקה המזיקה לישראל עקב ריבוי המתיישבים ביו"ש. אך אין להימנע מן השורש של התופעה הזאת: המפלגה הדמוקרטית משדרת עוינות לישראל במידה מדאיגה. בסקר שנעשה לאחרונה התברר כי ממדי ההסתייגות מישראל בקרב הדמוקרטים, גבוהים בהרבה ממניין התומכים. אוזני הדמוקרטים כרויות לגישה אוהדת, אף בולטת, כלפי הפלשתינים.
בקרב הרפובליקנים התמיכה בישראל יציבה, באורח מסורתי. החיץ הזה, בין שתי המפלגות באשר ליחסן לישראל הוא שצריך להדאיג. הסיבה: לבית הנבחרים ולוועדותיו השפעה ניכרת על מדיניות החוץ, למרות שהנשיא הוא המתווה את הקו המדיני. הנשיא ביידן אינו יכול להתעלם מן הקו המסויג מישראל השורר בקרב מפלגתו. חבורה קטנה של צירים דמוקרטיים בבית הנבחרים היא שהטמיעה בכלל הסיעה את היחס העוין לישראל. יש לזקוף את "ההצלחה" הזאת לכמה צירים, אוהדי העמדה הפלשתינית.
והתקשורת בארה"ב סיקרה בהרחבה את עמדות הצירים הללו אשר כמה מהם אף צידדו בהפסקת הסיוע האמריקני לישראל. אפשר להניח שבכירי המפלגה הדמוקרטית, למשל הסנאטור צ'אק שומר, אינם שותפים לקו העוין לישראל המתבלט בקרב המפלגה. במלים אחרות: ישראל צריכה לעמוד איתן מול הסדק שנפער ביחס הדו-מפלגתי, המסורתי, לישראל. דו-מפלגתיות זו אפיינה מסורת ארוכה של ידידות לישראל. נראה כי אין מקום לחשש שמא תנקוט ארה"ב גישה של יתר חומרה כלפי מדיניות ההתנחלות של ישראל. אבל מול בעלת הברית החשובה, כאשר סוגית הגרעין האירני היא מקור הדאגה העיקרי של ישראל, לא יהיה מנוס מאשר להשלים עם רוח הצינה המלווה את יחסי הברית ארה"ב-ישראל. אך לחוגי הימין הרדיקאלי בתוך הקואליציה נפתח בימים אלה ערוץ לביקורת, אף לחץ, בכל הנוגע למדיניות האיפוק כלפי יו"ש כפי שהתבטא בפומבי נתניהו.
