בספרו "מהפכת הקשב" נדרש ד"ר מיכה גודמן לפרופסור הקנדי מרשאל מקלוהאן, שהלך לעולמו לפני יותר מ-40 שנים. שמו הלך לפניו כמי שהטביע את הביטויים ש"המדיום הוא המסר" וראה את העולם המודרני כ"כפר גלובאלי" ובעיקר טען כי המהפכה הטכנולוגית - כהמצאת מכונת הדפוס הגוטנברגית אז והדיגיטליות בדורנו - שינו את העולם יותר מרעיונות אנושיים חדשניים.
כמו מהפכת הדפוס גם הסיעור הדיגיטלי ניער במהירות את החיים על פני הכדור. המהפכה האינטרנטית סייעה להוציא את האדם מהבדידות המעיקה אל השבטיות. שבטיות היא אכן התרופה לבדידות, כתב גודמן לפני שנתיים במה שנראה כתעתיק של המציאות ב-2023. אך "זאת תרופה רעילה". תחילה היא מחזקת את הזעם הפוליטי, אך בהתפוגגה "הריקנות מתגברת והבדידות מתעצמת". כאילו ניבא מה שעושה עתה בנימין נתניהו בעזרת הטכנולוגיה הדיגיטלית לתומכיו בהכניסו אותם ללבירינט המתקרבן של "אנחנו אזרחים מסוג ב". הנזק הזה בתודעתם של תומכי ביבי פוגע קודם כל בהם, ותיקונו איטי, אם בכלל.
אין באמת בישראל אזרחים סוג-ב' אלא אם הם דבקים במנהיגם המתעתע בהם, או מתאהבים בבכיינותם. אם יש סוג-ב' כלשהו במחנה המבקש לחסל את הדמוקרטיה ושלטון החוק, ואולי הוא אפילו רק סוג-ג', הרי זה ביבי עצמו. ראש ממשלה סוג-ג, גרוע אפילו ממשה שרת הדהוי.
הוא גרם לשבר כמעט אסוני עם נשיא ארצות הברית ולהחלשת ישראל בכל רחבי העולם
1 וכמה ממלחכי פנכתו הודיעו כי הממשלה תדע להגן על עצמה בלי אמריקה ועוד שטויות דומות (מיקי זוהר, נסים ואטורי, דן אילוז).
אנשי ביבי יצאו עתה לרחובות, מניפים אצבעות משולשות כלפינו, לפי שעה מכות במשורה וגסות רוח, ואינם רוצים לתת את הדעת לשבר המעמיק עם הנשיא האמריקני. אך הבוקר פרסם בעל הטור החשוב ב"ניו-יורק טיימס" תומאס פרידמן מאמר מקפיא עצמות. פרידמן בקיא בענייני המזרח התיכון. עשה כאן שנים. ספרו "מביירות לירושלים" עורר השתאות ברחבי העולם. יחסו לישראל מתאפיין באהבה מהולה בבקרה מוגזמת. אין שני לו בקשריו ההדוקים עם הבית הלבן של ג'ו ביידן.
הבוקר כתב במאמרו, בין השאר, כי אם ביבי ובנו מעזים לרמוז שארצות הברית מעורבת במאמצים להפיל את הממשלה בישראל כי אז העומד בראשה איש מסוכן. לראשונה מציע פרידמן כי ארצות הברית תכפיף לעצמה את השימוש שישראל עושה בנשק אמריקני. לא רק כדי למנוע יוזמה חד-צדדית נגד אירן (זה ברור ומובן) אלא אפילו נגד חיזבאללה.
אני מציע לשפשף את העיניים, העיתונאי המקורב מן האחרים לביידן מציע כי מדינתו תגביל את השימוש הישראלי בנשק אשר ניתן בידה מטעם ארצות הברית אפילו במלחמתה בטרור של חאסן נסראללה. ישמור אלוהים. בצומת זה של הדברים יש להוסיף גם זאת: הטענה כי ה-C.I.A מעורב במאמץ אמריקני להפיל את ביבי היא שקר וכזב. רק שכאשר ביבי משקר אין זו סיבה לציין זאת בתקשורת. כי זו השגרה. אלא מה? גם אם נניח שהידיעה נכונה - האינטרס הישראלי הוא להכחישה. בראש ובראשונה כדי לא להחריף עוד ועוד את המשבר. אבל מי יידע דרכי מחשבות נפתלות של נוכל מהשורה הראשונה?
במקביל לכך, מי ייתן שיואב גלנט - אולי בגיבוי אמריקני - יסרב להתפשר עם מהלכו הנואל של ביבי בדבר המשך כהונתו כשר הביטחון. אם ביידן ירצה - גלנט יישאר. לא צריך לנהל עם נתניהו כל משא-ומתן.
כל זה מעורר את השאלה אם ראוי להפגין במוצאי שבת. המחאה זכתה להישג ענק בבולמה זמנית את חקיקת הדיקטטורה, ויתרה מזאת - בליכוד עצמו עצרו את חוקי החרפה כמו כספי שוחד במסווה של תרומות לנתניהו. הרי לכם הוכחה כי ביבי נחלש.
מצד אחד ברור כי אנשי המילואים חייבים לחזור מיד לשרות בצה"ל. מצד אחר לבוא למשא-ומתן בלב פתוח אך בתקיפות, ואני סומך על גדעון סער ואורנה בר-בי-באי, ואחרים שאיני יודע לפי שעה מי הם. גם התייחסותם של בני גנץ אתמול ויאיר לפיד היום לקיום השיחות במשכן הנשיא יצחק הרצוג ראויה.
ובכל זאת, היות שמדובר בביבי שהוא מין דיקי-טריקי ישראלי, מין תערובת דביקה של ריצ'רד ניקסון ודונלד טראמפ, ברור לי כי הגרעין הקשה של אנשי המחאה חייב לפקוד את הכיכרות, לשמר את הגחלת לוהטת. כדי שלא נצטרך להציתה מחדש אם יתעורר הכורח. היא כבר תבער מראש. לפיד אמר הלילה ליונית לוי בערוץ-12 כי ישתתף בהפגנה הקרובה. ניפגש לברכת שלום.
