החוגים האנרכיסטיים הפועלים בישראל מאז פרסום תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת, עושים זאת במטרה להפיל את השלטון הדמוקרטי החדש שנבחר. בכדי להסוות את כוונתם האמיתית, מבקשים הם לשוות לאנרכיה אותה הם משליטים וכופים - על שכבות רחבות בציבור המתנגדות בתוקף למהלכיהם - אופי של מאבק על הדמוקרטיה. אלא שלדעת רבים מאוד הדמוקרטיה כלל אינה נתונה בסיכון ואינה זקוקה להגנה. יתר-על-כן, דינמיקת החיים הציבוריים מחייבת בחינה תקופתית של המציאות והתאמת הדמוקרטיה הפעילה לשינויים המזיקים הנוצרים במהלכה.
כחלק מטיעוני הסרק המועלים על ידם, מכנים החוגים המתנגדים לרפורמה המשפטית שיוזמת הממשלה את הרפורמה כ"הפיכה משטרית": מוקד השינויים נוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון שלו חשיבות מיוחדת בנוגע לעבודתו כבית משפט לחוקה. שפתו המשפטית של בית המשפט העליון "גמישה" וב-26 האותיות העבריות מצליחה להטעות ולבלבל ציבור אזרחים רחב ולטעת בין גורמים בחו"ל - ידידים ויריבים - תחושה שבביהמ"ש עוסק בדמוקרטיה כשלמעשה מנסה הוא לשמר במרמה - דיקטטורה של אוליגרכיה משפטית שהפכה בפועל - במרוצת מחצית היובל האחרון - למבצר זכויות-יתר לקבוצות אליטה שונות המבקשות לשמר מציאות זו כמות שהיא.
תוך אימוץ פרשני חופשי של קביעת בג"ץ כי הפגנה היא "הבעת דעה" המשקפת זכות-יסוד דמוקרטית, הפכוה האנרכיסטים ותומכיהם לסדרה של מחזות קשים בהפעלת לחץ אישי וקבוצתי על מתנגדיהם. בסיוע משאבים כלכליים נרחבים
1 מופעל אמצעי זה במשך שבועות, בעוצמה רבה ככלי לשיבוש אורח חייהם של אזרחים רבים (בהם מתנגדים מובהקים לדעותיהם ולמעשיהם). היקף הפרות הסדר גורם נזק כלכלי וחומרי לנכסים ציבוריים רבים. בהעסיקם גורמי אכיפת חוק - משטרת ישראל והשב"כ - בטיפול בגחמותיהם, משבשים הם את המאבק בפשיעה ובטרור. בהיות המשטרה "קצרה" בכוח-אדם מקצועי לשמירת הסדר הציבורי ומשקיעה משאבים ב"משטור ההפגנות" כעיסוק מרכזי, מהווה מצב זה הפרעה סדרתית לפעולתה האזרחית הכוללת. כתוצאה מכך נפגעת איכות חיי תושבים רבים ונגרמות אבדות מצד הפשע המאורגן "החוגג" כמו גם האלימות המשפחתית. החסות שהפגנות בלתי-שקולות ובלתי-מדודות אלה מקבלות מהיועצת המשפטית לממשלה ומבג"ץ הן חבלה מובהקת ומכוונת בזכויותיהם של אזרחים ומכוונת נגד הממשלה הנבחרת. הגיבוי חסר הרסן והאוטומטי לו זוכות ההפגנות, מהווה לצד הקנוניה החד-צדדית גם שירות למטרותיו ההגמוניות של בג"ץ עצמו. זהו אחד ממקורות הדחיפות לבצע רפורמה משפטית במערכת בתי המשפט באופן שיחזירה למצב מבוקר ומאוזן עם כלל הצרכים של המשק הלאומי.
בהפגנות הימים האחרונים, שעלו מדרגה בעוצמתן - מתוך תחושת המפגינים של "אנו ואפסנו עוד" - לא טופלו כראוי הפרות סדר קשות, במיוחד בתחומי התחבורה, חופש התנועה והזכות לפרטיוּת. מהתנהלות-עבר של המשטרה ברור שהדפוס החדש בהתנהלותה, מקורו לא רק בחוסר-יכולת אובייקטיבית אלא גם מחוסר-רצון של מפקדיה "להסתבך" עם בג"ץ. מאידך-גיסא, השוטרים בשטח עבדו קשה מאוד אך במידה מוגבלת של הצלחה. בחלק מהמקומות אליהם הגיעה האנרכיה - כמעט ללא שליטה ובקרה - חרגה זו מגבולותיה עד כדי פגיעה ביחידים ובנציגי ציבור.
אירועי-תגמול יהיו בלתי-נמנעים לא ראינו עד 26.3.2023 הפגנות-נגד משמעותיות מצד אוהדי הקואליציה וממצדדי הרפורמה המשפטית. דומה שהפעם, בירושלים במיוחד, ניתן היה לראות בהפגנת הנגד של "הימין" (לפי אומדנים שונים כ-150 אלף משתתפים) לאן תתגלגל ישראל אם תגברנה תגובות אלה ותתפרסנה על ישובים נוספים. הערכתי היא שאם תתמיד האנרכיה בשיבוש החיים הסדירים של מאות אלפי ישראלים הרי שאירועי-תגמול גדולים וחריפים הם בלתי-נמנעים.
כתופעת-לוואי ליוזמות הלא ברוכות של הנ"ל ראינו "טרמפיסטים" שונים דוגמת ההסתדרות הכללית, האוניברסיטאות, מערכת החינוך הציבורית, לשכת עורכי הדין וחברות כלכליות גדולות. אלה הצטרפו להפגנות באמצעות "שביתות הזדהות" מוזרות שבחלקן - כגון האוניברסיטאות - חייבו בפועל גם מתנגדי מחאה להשתתף, בכך שסגרו מוסדות, השביתו לימודים ושירותים ציבוריים שונים (לטעמי באורח בלתי-חוקי), ללא תגובת השלטונות המקומיים. לא הבנתי ממזכיר ההסתדרות, למשל, מה לארגון פרופסיונאלי ולוויכוח משפטי-פוליטי או מדוע השביתה ההסתדרות פעילויות חיוניות דוגמת נתב"ג ללא כל סיבה ממשית. לא הצלחתי לעמוד על הרציונל שבין השבתת האוניברסיטאות הממומנות בהיקף נרחב מתקציבים ציבוריים - ללא סיבה ממשית - לניסיונות לסתימת פיות המתנגדים להשבתה זו. האין אוניברסיטה מרכז מובהק של חופש דיבור וריבוי דעות ועמדות? אותן שאלות נוגעות גם למערכת החינוך הטרום אוניברסיטאית. דומה שלא מעטים בין המורים והמנהלים נטלו דרור לעצמם לנהל על גב הציבור הרחב ואפילו בשמו - אף כי במרמה - פעילות "דמוקרטית" לכאורה אולם דיקטטורית-אנרכיסטית למעשה. על הממשלה ושר החינוך להידרש לסוגיות אלה ולהטיל סנקציות כלכליות ואישיות על כל מי שחרגו מסמכותם, עשו "שבת" לעצמם, נהגו בשחיתות מוסרית ותוך כדי מעילה באמון. באנרכיה יש לטפל כבאנרכיה!.
התגרות ולא הבעת דעה סיפורי ההפגנות של השבועות האחרונים מבליטים במיוחד את הנזקים שפסיקות בג"ץ בלתי אחראיות השיתו על הציבור הישראלי. עצם ההגדרה המוכללת של הפגנה כהבעת דעה ללא קשר לשאלה כיצד היא מתנהלת ועד כמה היא מצייתת לתנאי הרישיון והוראות המשטרה, היא שקר וכזב. העובדה שהיא מתנהלת במרחב הציבורי שבו תדיר עולה מספר המתנגדים לדעה בהרבה על מספר התומכים בה הפגנה מתריסה היא מעשה התגרות ולא הבעת דעה. אין סיבה שהציבור כולו יהיה נתון לשרירות לב המפגינים, כאשר ישנן דרכים למנוע או למתן זאת. מרגע שהפגנה הופכת להפרת הסדר הציבורי היא עולה על קו פורק-עול המוביל להתפתחותה של אלימות. בתחום זה כשלה משטרת ישראל -כשל מערכתי - לאורך כל התקופה וטוב תעשה אם תקיים בהקדם דיון פנימי לחשבון נפש. מעמדם הציבורי של המשטרה והפיקוד העליון שלה איננו מזהיר והמשך המציאות הנוכחית בשמירת הסדר הציבורי - תדרדר אותו במהירות לממדים בעיתיים במיוחד.
הערכתי היא שחרף הודעת רה"מ על השהיית החקיקה בנושא בחירת שופטי בג"ץ עד לחזרה מפגרת הכנסת במטרה לתת הזדמנות להידברות, ינסו "מוסדות האנרכיה" לחבל במחווה זו באמצעות פעולותיהם ברחובות. בכדי למתן את התחושה שהשיבושים ברחובות ימשיכו חד-צדדית כמעט באופן מלא כמו גם להפחית את העומס על ציבור הפגנות הנגד שבוא יבואו, אני מציע לימין להגיב (אחרי "הפגנת המיליון המתוכננת") בשביתות-שֶבֶת ביתיות - "אנרכיה פסיבית" או "שביתת היעדרות". משמע: היעדרות נרחבת ממקומות עבודה לפי קריאת מארגני המהלך
2 והרחבתה לפי צרכי המאבק.
תומכי הרפורמה המשפטית נמנים ברובם על האוכלוסייה המשרתת ומתפעלת את רוב המערכות המשקיות במדינה. לפיכך, "שביתת-שבת" ביתית מקיפה, גם אם אינה מוחלטת תשבש באופן ניכר את הפעילות המשקית בלי להידרש להוצאות נכרות נוספות לאירגונה ושינועה. לאחר הסדרה משפטית של מהלך זה בתקנות או בחקיקה (בעיקר איסור פיטורין כמו בהפגנה אחרת כלשהי), תוכל הממשלה לווסת את אפקט השיבושים בכך שאם יחרוג מגבולות סבירים, יתקל בתגובה אפקטיבית שקל יחסית להפעילה בהינתן שתהיה לה תמיכה ציבורית נרחבת. ב"שביתת-שבת" ביתית ישתתף כל מי שירצה לתמוך במטרותיה ויהיה מוכן לשאת במעט אי-הנעימות הכרוכה בכך. זו לא תחול על שירותים חיוניים, כגון: מים, חשמל, מגן דוד אדום ושירותי הצלה, בתי חולים פעוטונים וכ"ב.
יש לפרסם הסבר מפורט של המהלך ע"י המארגנים לפני ביצועו.
אין ספק שהרעיון המרכזי הטמון במחאה לה אנו עדים הוא
שיבוש שרירותי של סדרי החיים. עם הפעלת השיטה הנ"ל החוסכת קשיי ארגון וניהול גדולים, חייבת הממשלה לפצות את הציבור באמצעות הפניית האנרגיה הנחסכת - לקידום של תוכניות פיתוח והאצת הפעילות המשקית עם הפריפריה במרכז!