הולך ומתברר, ללא ספק: יותר ממאתיים אלף מפגינים כבר זנחו את הדרישה לשנות, אף לבטל, את מתכונת הרפורמה המשפטית. בעוד נשיא המדינה הרצוג יצא מגדרו כדי להביא רגיעה לחיים במדינה, אמורות להימשך במשכנו השיחות בין הצדדים על מציאת פשרה בנושא החקיקה. זהו רק סימן בוהק לכך שהמו"מ במשכן הנשיא הוסט לקרן זווית, כי מאות אלפי המפגינים ממשיכים לשבש, לשון המעטה, את שיגרת החיים. היה מצופה ממנהיגי המחאה - מיהם, דרך אגב? - כי יקראו להשעיית ההפגנות כל עוד נמשכים המאמצים לנסות ולהגיע לפשרה כלשהי. מצופה היה כי בעוד נתניהו משעה את המשך הליכי החקיקה בראשות ח"כ רוטמן, יודיעו בתמורה מנהיגי ההפגנות על השעייתן. זה לא קורה ונראה כי אף המפגינים לא כל כך מתעניינים בגורל השיחות. הם גם תוקפים את קיומן. לנו אין תשובה אמינה לשאלה, ההפגנות לאן? רק נוכל לשער מהו היעד: השאיפה, בצילן של השיחות המתסכלות בבית הנשיא, לגרום להדחת ראש הממשלה נתניהו שנבחר בנובמבר כחוק, לבטל את תוצאות הבחירות ב-1 בנובמבר. עד שיושג יעד זה, יעד שכמוהו כהפיכה, לא תשקוט הארץ. המשטרה עושה כל שביכולתה כדי להשיב את המפגינים אל מסלול הפעילות החוקית. בראש ובראשונה, לפתוח לתנועה את דרך אילון, שהרי החסימה של דרך אילון לכל תנועה, מהווה עבירה בוטה. המשטרה מתקשה לפרוץ את החסימה ולפזר את המפגינים, והם עבריינים כל עוד דרך אילון חסומה. ובמהלך הפעילות המשטרתית מבוצעים מעשי אלימות במפגינים. סוס ורוכבו הלמו במפגינה יעל ראובני, תקרית חמורה הנחקרת במח"ש. ונוכח הפרה המונית זו של החוק, איננו שומעים ממנהיגים פוליטיים, תומכי ההפגנות, קריאות להפסקת המהלכים הללו המתבצעים בגלוי תוך הפרת החוק. שיבוש החיים במדינה, כפי שהוא מתבצע עתה, עלול לשמש תקדים מסוכן, תקדים שעלול, חלילה, למוטט את יסודות המדינה: הרי בבחירות הבאות, אם יתקיימו ואם ינצחו מפלגות גוש המרכז-ימין-חרדים, היש ערובה לכך כי מאות אלפי המפגינים של חודשים אלה, לא ייקראו לשוב על דגליהם לכיכרות? היש בנמצא מנהיג כריזמטי, אמין, שומר חוק, אשר קריאה שלו למתכונת חוקית של הפגנות, אכן תרגיע? שר הביטחון לשעבר, יצחק מרדכי, הציע, כבדרך אגב, כי יש להקים ממשלת חירום לאומית. הכוונה טובה. הניסוי הזה אפילו ראוי, האם ייצא לדרך?