עם סיום משפטו של רומן זדורוב וזיכויו המלא, ראוי שנחזור לפרשה אשר כל אדם חייב להזדעזע ממנה, כל אדם חייב לחשוש לחרותו לחשכה. במהלך המשפט הגישה הפתולוגית, הד"ר מאיה פורמן חוות דעת פרטית לטובתו של הנאשם בנוגע לאי התאמה בין הסימנים שהותיר כלי הרצח, ובין כלי הרצח הנטען.
מדינת ישראל מאוד התעצבנה על ד"ר מאיה פורמן, וכאשר זו ביקשה להתמנות לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית וזכתה במכרז, התערבה פרקליטות המדינה באמצעות העומד בראשה, על-מנת למנוע את המינוי. הד"ר פורמן עתרה לבית הדין לעבודה, ותצהיר שהגיש לפרקליטות הפתולוג הראשי, ד"ר חן קוגל תמך בעמדה של ד"ר פורמן.
התצהיר הזה זעזע את אמות הספים במסדרונות צאלח א-דין (הפרקליטות), ועליו כתבה עו"ד שילנסקי, עו"ד בכירה בפרקליטות במייל "טוב רבותי, קראתי את התצהיר, אומנם לא באופן מעמיק אלא ברפרוף, אבל בעיני הוא שערורייה. תצהיר זה צריך להיות מוגש מטעם פורמן ולא מטעם המדינה. לא יעלה על הדעת שתצהיר זה יוגש מטעמנו! יש גבול לכל דבר! (שמה של הפרקליטה - המטפלת בתיק) אנא העבירי התצהיר לעיון דינה זילבר ואורית קורן".
זילבר וקורן, המשנות של היועץ הנחו את שילנסקי לפעול לתיקון התצהיר, אולם ד"ר חן קוגל סירב: "לא אוכל לעשות שקר בנפשי ולהשמיט חלקים רלוונטיים ולמנוע מבית המשפט את מלוא דעתי בעניין".
התהליך החולני הזה פורסם בעיתונות ובסופו של דבר נכנעה הפרקליטות וחוות דעתו של ד"ר קוגל הוגשה כמות שהיא עם הערה שמדובר בחוות דעת אישית, ומדינת ישראל נאלצה לקבל את ד"ר פורמן לתפקיד, ולפצות אותה על התקופה בה נמנעה ממנה העבודה באורח מקומם ובלתי תקין באורח קיצוני, על-ידי הגוף המרכזי במדינה המייצג לכאורה את המדינה בבתי המשפט.
להצדקתה, טענה צמרת הפרקליטות ש"מדינת ישראל מדברת בקול אחד", ולכן אם יש תצהיר החורג מהשורה בדעתו המקצועית, בהתרשמותו האישית, בעובדות או בכל פרט אחר אף אם איננו פרשנות משפטית, היא לוחצת על המצהיר שישנה את תוכן תצהירו במטרה שיתאים לתזמורת הבצורת של צמרת הפרקליטות, וכמובן השוט בידה, כאשר לא ממלאים את ציפיותיה הוא מנצלת באורח חצוף ובלתי ראוי את עצמתה למנוע מהמצהיר או מהמומחה את הפרנסה לה הוא זכאי בדין.
רכבת ה"קול האחד" ירדה מפסי האמת, והופכת את המשפט למשפח
שאלת ה"קול האחד" היא שאלה רצינית, אשר לטעמי צמרת המשפט במדינה משתמשת בו שלא לצורך שאליו מכוון ה"קול האחד", תוך שהיא הופכת משפט למשפח.
נשאלת השאלה אם המדינה, כמו כל גוף אחר, יכולה להציג שתי גישות שונות בבית המשפט, האם היועץ המשפטי לממשלה יכול להציג עמדה אחת, והשר יכול להציג עמדה אחרת וכאן יש דעות לכאן ולכאן:
- יש הפוסלים אפשרות זו מכל וכל.
- יש כאלה שאינם רואים בכך כל רע.
- ויש כאלה המבדילים בין נושאים המבוססים על חוק, שם יציג היועמ"ש בלבד את עמדת החוק, לבין מצב שעמדת היועץ המשפטי מבוססת על כללים אמורפיים כמו סבירות או מידתיות שם יש מקום למדינה להשמיע מספר קולות.
הפרקליטות מבלבלת בין טענות לראיות
מהו תצהיר? תצהיר הוא עדות הניתנת לבית המשפט בכתב טרם הדיון על-מנת ליעל אותו. בהליכים אזרחיים, לפני שהצד/עד/מומחה מופיע פיזית בבית המשפט הוא נותן את עדותו הראשית בכתב עליה הוא ייחקר בחקירה נגדית בדיון עצמו ובמידת הצורך ייחקר בחקרה חוזרת על-ידי הצד שהביא אותו.
כאשר בתצהיר עסקינן, אין מדובר בטענה כזו או אחרת, אלא בראיה, ומי שדואג שהראיות שלו ידברו בקול אחד, הרי הוא משמיד ראיות, הרי הוא משבש לכאורה הליכי משפט, הרי הוא מהנדס את הראיות, ממש כמו אחרון העבריינים, ממש כמו אחרון המאפיונרים.
ואם המדינה דואגת להנדס עדויות ראשיות בדין האזרחי על-מנת לדבר ב"קול אזרחי אחד", היא ודאי מהנדסת עדויות בדין הפלילי על-מנת לדבר ב"קול פלילי אחד", והכל בריש גלי, הכל מהמקפצה. יש להניח שההנדסה הזו היא הסיבה העיקרית להרשעות המרובות בישראל, וזו גם הסיבה להסדרי הטיעון המרובים בישראל, אם נפלת במקרה ברשת שלהם, אין לך מוצא אלא להודות ולהתפלל, להודות באשמה חסרת שחר ולהתפלל.
בג"ץ נותן גיבוי
בג"ץ נתן גיבוי להחלטה שלא להעמיד לדין את הפרקליטות הנ"ל, תוך שהוא משלם מס שפתיים מקומם לחובת האמת בתצהיר, ניסיון של הילה גרסטל, נציבת הקבילות על מייצגי המדינה בערכאות לשים קץ לרעה החולה הזו, הביא (בין היתר) לסיום תפקידה, לשכת עורכי הדין הגיבה בקול ענות חלושה בכך שקבעה שהשפעה על עד/מומחה מטעם המדינה על-מנת שישנה את תצהירו עלולה להיחשב כעבירה משמעתית (למעט אם מדובר במסקנות משפטיות) אך הרכבת האיומה של ה"קול האחד" בהיבט הראייתי לא נבלמה.
מה נשתנה הפסח הזה
האם הפרקליטות למדה לקח? האם חלפה הסכנה? האם עדיין קיימת סכנה שתצהירי שקר יוגשו על-ידי המדינה על-מנת שיתאמו לקול האחד הצורם, לקול הקומפוזיציה מעוררת הפלצות של פרקליטות המדינה?
האם גם בדין הפלילי משתיקה המדינה את המומחים מטעמה החולקים על דעתה?, האם גם בדין הפלילי משבשת המדינה את עדות העדים/מוחים מטעמה, אותם עדים/מומחים התלויים במדינה בפרנסתם? האם הפרקליטות מסתירה מההגנה ומהתיקים הפלילים ראיות מזכות? האם הפרקליטות היא קבלן של עצמה ושל האגו המנופח של הפועלים מטעמה או שמא היא קבלן נאמן של עם ישראל?
מה נשתנה הפסח הזה מכל הפסחים בשנים שעברו? נשתנה דבר חשוב, אחד הקורבנות המסכנים של ה"קול האחד" יצא לחופשי. אחד יצא לחופשי, אך איש לא מבטיח לנו שלא יתווספו עוד עשרה בשנה הבאה, עוד עשרה אנשים אשר לא דבק בהם רבב, אך כאשר הם יבינו איזה כוח חסר גבולות עומד מולם, הם יודו באשמה ויתפללו, יודו באשמה ויתפללו.
