הפצצות בעלות הברית לא יכניעו את גרמניה. ארה"ב ובריטניה יילחמו לצידה של גרמניה נגד ברית המועצות. הנאצים רודפים את היהודים אך ורק משם שהם יהודים. רק הקדוש ברוך הוא יושיע אותם. מעטים מאוד היו מי שהגיעו לתובנות אלו במהלך השואה, וספק אם היו ביניהם נערים בני-עשרה - למעט אחד: משה פלינקר. הנער יליד 1926 הסתתר עם משפחתו בבריסל לאחר שנמלטו מהולנד, ובמחבוא כתב יומן מרשים ביותר מכל בחינה: התמדתו בכתיבה, לשונו העברית הקולחת, בקיאותו במקורות היהדות ובעיקר ההבנה המעמיקה של האירועים, סיבותיהם והשלכותיהם.
משה נולד בהאג ב-9 באוקטובר 1925 לאברהם נח פלינקר, סוחר מצליח יוצא פולין, שומר מצוות, אשר שכר לשבעת ילדיו מורים פרטיים. משה הקדיש זמן רב ללימודי יהדות והצטיין במיוחד בשפות: הוא דיבר הולנדית, עברית ואידיש; למד צרפתית, אנגלית, גרמנית, לטינית ויוונית; ובזמן השואה החל ללמוד ערבית כדי שיוכל להשתמש בה כאשר יעלה ארצה. בבר-המצוה שלו הוא נשא דרשה בפני מאות מוזמנים באולם אירועים בעיר, והאירוע אף צוין בעיתונות היהודית.
כאשר פלשו הגרמנים להולנד, במאי 1940, נקלע פלינקר למשבר נפשי קשה. הוא הפסיק לאכול בשר, חמאה ומה שנראה לו כמותרות; סירב לקנות בגדים חדשים; והרכיב בעצמו רדיו מחתרתי בו האזין לשידורי בעלות הברית, למרות האיסור החמור על כך. בשנת 1942 הצליח האב להסתיר את המשפחה ולאחר מכן ברחו כאמור לבריסל. שם עלה בידי האב להשיג רשיון ישיבה ולהאריכו שוב ושוב, תוך שבני המשפחה מתחזים לנוצרים, בפעם האחרונה - במארס 1944. חודש לאחר מכן הופיעו בדירת המשפחה מלשין ושני אנשי גסטפו; היה זה ערב פסח והמאכלים בבית העידו בבירור שמדובר ביהודים. ארבעה מן הילדים הצליחו להסתתר, ויתר בני המשפחה גורשו לאושוויץ, שם נספו משה והוריו; אחיותיו ניצלו וגם אחיו שרדו.
היומן פורסם לראשונה בשנת 1958, לאחר שהסופר ש"י עגנון המליץ עליו בפני יד ושם. פירושו של פלינקר לשואה, כותב פרופ' דב סדן בהקדמתו, "נשען על בסיס שאין הפורענות מערערתו - בסיס האמונה בבורא ובהשגחתו, שכרוכה בה מאליה האמונה בבחירת עמו". אמונה זו מתנגשת עם המציאות בה חי משה, וכך אמונתו מצטיירת "כתערובת מוזרה של תום ופרדוקסיה ושיאה בתפיסת הגאולה".
הצרות חסרות התקדים, כפי שרואה אותן הנער כבר ב-1942, הן חלק ממלחמה ייחודית מבחינת אופיה ותוצאותיה. הללו חייבות להיות "מעמד אימים המחייב התערבות של מעלה": הניסים חייבים להתרחש. ההצלה הניסית תהיה דרך גאולת עם ישראל בארצו, אך המדינה היהודית העתידית תתנהל כדרך הטבע; ופלינקר מחליט שהוא יהיה אחד הקברניטים של מדינה זו ומשקיע את עצמו בלימודים כדי שיהיה מוכשר לכך.
נראה מעט מן הדברים בלשונו של פלינקר עצמו. "אצל הגרמנים אין אנו רואים שום ניסיון אמיתי לתלות איזה טעם ברדיפות שהם רודפים אותנו, אלא סתם משום שאנו יהודים. הדבר שנולדנו יהודים זהו די והותר לטעום את כל הרדיפות ואת כל הצרות... אצלו [השלטון הגרמני] הכל הולך באופן רשמי. הכל אצלו חוק. מרשיעים [עושים רשעה] לפי החוקים. כמו שאסור לגנוב, כך מצוה לרדוף אחרי היהודים".
מדוע הקדוש ברוך הוא אינו מתערב? הגאולה אמורה לבוא כאשר עם ישראל יחזור בתשובה, אך אם הוא נמנע מכך - הוא ייגאל בשל רשעותם של אויביו ובזכות סבלו שלו. לאחר המלחמה עלול העם היהודי לשוב ולהתגורר בין האומות. הקדוש ברוך הוא אינו חפץ בכך, ו"על כן מְשָכָם מביתם ועריהם (שישבו בם מקדם) ועכשיו חפצים הם כבר בכל ליבם לשוב אל ארצנו הקדושה, ארץ ישראל". משה נרצח באושוויץ בשנת 1944.
