מה עושה מונה ליזה? במבט ראשון דומה שהיא מחייכת. במבט נוסף החיוך מתפוגג. כאשר הוא שב ומופיע, זהו חיוך מסוג שונה. ליאונרדו דה-וינצ'י השיג זאת על-ידי טשטוש קווי פניה. לא משנה כמה פעמים תסתכלו; לא תהיה בטוחים מה קורה. כלכלת העולם לאחר הקורונה היא דמוית מונה ליזה, טוען אקונומיסט. בכל פעם שמסתכלים, רואים משהו שונה. בעקבות הטלטלה במגזר הבנקאות, אנליסטים רבים בטוחים שהעולם בדרך למיתון משמעותי. רק מעטים סוברים שהאינפלציה תמשיך להיות גבוהה בלא שתושפע מעליית הריבית – הדעה שרווחה עד לפני מספר שבועות. ואילו בסוף 2022 התחזית הרווחת הייתה למיתון קל. בקיצור: רק לעיתים רחוקות חיזוי העתיד היה כה קשה. בשנה האחרונה הפער בין תחזיות האנליסטים לגבי הצמיחה בארה"ב היה כפול מאז ב-2019. המילים "חוסר ודאות" מופיעות 60 פעם בסקירה הכלכלית העולמית האחרונה של קרן המטבע, כפליים מאשר בסקירות אשתקד. איש לא ידע כיצד הפדרל ריזרב יגיב בסוף מרס לטלטלה בבנקים, ואיש אינו יודע מה הוא יעשה בחודשים הבאים. נגידת הבנק המרכזי האירופי, כריסטין לגראד, אמרה בגלוי שאינה יודעת מה יקרה בהמשך. סטטיסטיקאים רשמיים מתקשים להבין את התמונה. הם תמיד מעדכנים את תחזיותיהם, אך מספר עידכוני תחזית התמ"ג בגוש האירו גבוה פי ארבעה מהרגיל. בחודש שעבר תיקנה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הבריטית בצורה משמעותית את נתוניה, וכך עשו עמיתיה באוסטרליה ובמידה מסוימת בארה"ב. מה קורה כאן? אולי העולם יותר תנודתי בשל המלחמה באוקראינה, משבר האנרגיה, הקשיים בשרשרת האספקה והטלטלה בבנקים. אבל יש שינויים מבניים עמוקים יותר, סבור אקונומיסט. הראשון קשור לקורונה: העולם נע בצורה עזה בין צמיחה לצניחה בהתאם לסגרים ולפתיחות, מה שהוריד מעל הפרק את ההתאמות העונתיות הרגילות. השני קשור לגודל המדגמים. המגיפה העצימה מגמה בה יותר ויותר אזרחים אינם משיבים לסקרים רשמיים. בארה"ב צנח מ-60% ל-30% מספר המשיבים לסקרים המשמשים להערכת מספר המשרות הפנויות. בבריטניה ירד במחצית מספר המשיבים לסקר כוח העבודה. עסקים נסגרו ואנשים איבדו את ההרגל למלא טפסים ולהשיב לשאלונים. במקביל גדל חוסר האמון בממשלות ועימו ירדה הנכונות לסייע להן באיסוף הנתונים. הירידה בשיעורי ההיענות יכולה להסביר את התנודתיות בנתונים וגם עלולה להוביל להטיות. נראה, כי מי שהפסיקו לענות שייכים לשכבות החלשות יותר, בעוד העונים שייכים לשכבות החזקות יותר – מה שמשבש את נתוני ההכנסות. כך למשל טוען אחד האנליסטים, כי ההכנסה החציונית למשק בית בארה"ב גדלה בשנים 2020-2019 ב-4.1% ולא ב-6.8% כפי שקבעו הנתונים הרשמיים. הסיבה השלישית לבלבול היא הפערים בין נתונים קשים לנתונים רכים: נתונים אובייקטיביים כמו שיעור האבטלה ונתונים סובייקטיביים כמו הציפיות לעתיד. לרוב יש מיתאם בין שני הסוגים, אך נכון לעכשיו נפתח פער ביניהם. הנתונים הרכים מצביעים על מיתון, והנתונים הקשים – על התרחבות. ייתכן שהוא נובע מהעגמומיות לגבי האינפלציה, אשר בעולם העשיר ממשיכה להיות 9% בשנה. משקיעים וסטטיסטיקנים ישתפרו בהבנת הכלכלה העולמית בתקופות של תנודתיות ואינפלציה, מבטיח אקונומיסט. הפגיעה בהתאמות העונתיות יתפוגגו יחד עם השלכות הקורונה. הכלכלנים כבר התקדמו בשילוב נתונים חילופיים בתחזיותיהם, כפתרון לירידה בהיענות לסקרים. אבל זוהי נחמה פורתא בלבד לממשלות ולעסקים שצריכים להחליט עכשיו – או למי שרוצים להבין את החדשות. אל תתפלאו אם מונה ליזה תמשיך ללוות את הכלכלה העולמית עוד זמן מה.