השופט: טארק חסנין, בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה

המועד: יום שלישי, 28.3.2023, שעה 09:45

הנושא: קדם-משפט - ביטוח לאומי

ערעורים על החלטות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי - זהו הנושא העומד בפני שופט העבודה החיפאי טארק חסנין. הטיעונים הם משפטיים בעיקרם, אך מדובר בנושא בעל חשיבות רבה לתובעים - כאשר מן הצד השני עומדים כספי ציבור. "כשאני קורא את הפרוטוקולים של הוועדה ואת הערעור, אני סבור שהוא בעיקרו רפואי", נכנס חסנין מיד לעומקו של התיק העוסק בפגיעה בקרסול. "הנכות הרי נקבעת לפי ממצאים קליניים ולא לפי ממצאים הדמייתיים". הוא מקריא את מסקנות הוועדה, אשר ציינה את ממצאי ההדמיה, ו"אחר כך היא עורכת בדיקה קלינית שנמצאה תקינה", ממשיך חסנין להקריא. "ואז היא באה למסקנות והיא אומרת שהממצאים שלה שונים משל ד"ר דניאל. "כשיש לך בדיקה קלינית מפורטת והוועדה אומרת שאין הגבלה [בתנועה], בניגוד למומחה מטעם התובע - לפי פסיקת בית הדין הארצי [לעבודה], היא יצאה ידי חובה. לכן הטיעונים [של המערער] לגבי הבדיקה הם טיעון שבית הדין לא מתערב בו. אני מתערב בנימוקים משפטיים, לא בנימוקים רפואיים". בא-כוחו של המערער משיב, מתפתח שיח בינו לבין בא-כוח הביטוח הלאומי, וחסנין מתערב כדי לדייק בפרטים. "אתה בטיעון שלך בסעיף 23 מפנה לבדיקת CT", הוא פונה לבא-כוח המערער. "לפי הפסיקה, אם יש לך ממצא הדמייתי, הוא כשלעצמו לא מקנה נכות. לצד זה צריכה להיות הגבלה בתנועה, והממצא הקליני הוא שקובע, לא הממצא ההדמייתי. הוועדה מפרטת יפה מאוד את הממצא ההדמייתי. "ההצעה שלי היא כך: מהוועדה הזאת לא ייצא לך כלום. היא מסבירה מבחינה רפואית מדוע אינה מקבלת את ההמלצות מצד המערער. ההמלצה שלי - להגיש בקשה [אם תחול] החמרה. לא יקבל - בית הדין נמצא [כאן] כל הזמן". בא-כוח המערער מסכים, חסנין נותן פסק דין תוך שימוש בנוסח מוסכם, מסיים בתוך פחות מעשר דקות ונפרד מן המערער: "כל טוב, אדוני, בריאות".

"ביקשת בערעור; פעמיים לא תקבל"

חסנין עובר מיד לתיק הבא ואומר לבא-כוח המערער: "קראתי בעיון רב את התגובה של אדוני. יש לך הסכמה; אני צריך לשפר את ההסכמה". הוא פונה לבא-כוח הביטוח הלאומי: "אתה אומר בדיקה צווארית - אין בדיקה צווארית. אי-אפשר אם לא בדקו ולא רשמו, או שבדקו ולא רשמו. אתה מציע [לכתוב בפסק הדין] 'והיא רשאית להשלימה'. צריך לקרוא לילד בשמו: לעשות בדיקה". נציג הביטוח הלאומי מסביר שהוא נצמד לנוסח שקבע בית הדין הארצי. חסנין: "אבל הנוסח הזה כל כך מעורפל". בא-כוחו של המערער צועק, חסנין מנסה להתערב, הלה אינו מאפשר לו וננזף: "אתה מתעלם מבית הדין, זה לא יפה. תטען לפרוטוקול". בא-כוח המערער: "אני תמיד טוען לפרוטוקול. הוא מייצג את הממסד". חסנין: "הוא לא מייצג את הממסד, זה הביטוח הלאומי. אני מבין שאדוני עומד על החלפת הוועדה. בדרכי נועם, הכל לפרוטוקול". קצת קשה, כי כעת בא-כוח המערער מתלהם במילים קשות ובצורה אישית נגד רופא הוועדה; "הגשתי נגדו הרבה תלונות וגם בתיק הזה אגיש". חסנין מנסה להרגיע: "בית הדין בוחן כל פרוטוקול לגופו. לא עניינו של בית הדין רופא כזה או אחר". בא-כוח המערער ממשיך בשלו, חסנין אומר לו שהוא חוזר ללא צורך על הטענות שכתב בערעור - ולא ממש מצליח. לבסוף עורך הדין דורש הוצאות ומוציא מחסנין תגובה מחויכת: "ביקשת בערעור; פעמיים לא תקבל". בא-כוח הביטוח הלאומי מבקש מחסנין לגנות את ההתקפה האישית על הרופא ומעיר, שהוועדה היא טריבונל משפטי שבית הדין הוא ערכאת הערעור עליה בשאלה משפטית. חסנין נתפס בסיפא: "בדיוק מה שאמרת - שאלות משפטיות. כל צד יכול להעלות את הטענות שלו ובית הדין יתייחס בפסק הדין". חסנין לא מעיר לבא-כוח המערער על השתלחותו ברופא, אך כן מתערב כאשר הוא נכנס לדבריו של נציג הביטוח הלאומי: "הוא לא הפריע לך. אתה שוב לא מקשיב לבית הדין. יש לך זכות להשיב [לאחר מכן]". כאשר הלה עושה זאת, הוא תוקף כעת את נציג הביטוח הלאומי. זה יותר מדי מבחינת חסנין: "אני לא מבין את הטיעון הזה. אדוני כל הזמן מנסה למקד את זה. פגם משפטי - חוזר לוועדה. אין פגם - לא חוזר. למה לרדת למישור האישי? אדוני מיצה, פסק דין יישלח לצדדים. חג שמח, רמדאן כרים". כעת קם מערער שאינו מיוצג. "בוא תתקרב, אני אסביר לך". הוא אינו מסוגל פיזית. "בסדר, תשב. אתה היית מיוצג. עורך הדין שלך הודיע לבית הדין על הפסקת ייצוג. נתתי לך להגיב, לא קיבלתי [תגובה]. אמרתי שבגלל שאדוני לא מיוצג, רציתי לתת לאדוני צ'אנס להגיש נימוקי ערעור. אני אסים עם האדון". המערער: "אולי אוכל להגיד כמה מילים". חסנין: "התיק שלך לא קבוע להיום. הדיון בוטל, כי איש לא הודיע לבית הדין מה קורה עם התיק. בינתיים הגעת, תחכה בסבלנות ונטפל".

"אני שם דברים על השולחן"

חסנין מפגין גם בתיק הבא הכנה ובקיאות מרשימות. "זה חזר לוועדה אחרי פסק דין. לפני כן אני רוצה שאדוני ישיב לטענה שהערעור הוגש באיחור". בא-כוח המערער: "אני לא מבין למה חברי העלה אותה". חסנין: "אדוני ישיב לטענה". בא-כוח הביטוח הלאומי מתערב, אך חסנין מעיר מיד: "אדוני יתן לו להשלים". חסנין עצמו בודק את התאריך: "בסדר, זה איחור של שבועיים, הפגרה לא חלה על 60 הימים [שהם פרק הזמן לערעור] בוועדות רפואיות. אבל נניח את זה בצד. גם אם יש שבועיים, זה זוטי דברים". הוא ניגש לגופם של דברים, מחוץ לפרוטוקול: "בפני הוועדה הונחה חוות דעת של פרופ' עמיטל. הוועדה אומרת: אני מתייחסת לחוות הדעת, היא מצטטת מתוכה, היא אומרת 20% [נכות] ובסוף אומרת 15%. למה? מצד אחד היא ערה לכך שיש אבחנה ולממצאים. מצד אחד השופט יכול לומר: היא מבחינה רפואית קובעת 15%, כך היא רואה את הדברים. מצד שני, השופט יכול לומר: תנמקי למה את לא מקבלת את חוות הדעת". אחרי כמה חילופי דברים קצרים, חסנין עובר לדיון רשמי. "שתי הערות יש לי. א) פסק הדין המחזיר לא הורה לוועדה וליועץ לדון בתקנות של 92. ב) פרופ' עמיטל קבע לפי 35%. אם הדין מתקדם וקיבלו כאן 15% [נכות], אני מאחל לגבירתי [המערערת] רפואה שלמה ובריאות, אז תחלט את זה לפי התקנות החדשות. תניח לזה, תגיש החמרה לפי התקנות החדשות. "אין הנחיות פנימיות [של הביטוח הלאומי]", משיב חסנין לטענות בא-כוחה של המערערת. "כשעניינו של מבוטח חוזר לוועדה עם פסק דין עם הוראות, הבדיקה [השיפוטית] היא יותר מצומצמת - האם הוועדה מילאה את פסק הדין". הדיון די מתארך, ואני תוהה האם טענות אלו לא אמורות היו לעלות כבר בכתבי הטענות. חסנין פונה לבא-כוח הביטוח הלאומי: "יש נכונות להשיב את זה לאותו הרכב? לכאורה היא לא מנמקת מדוע לא 20%, מדוע אינה מקבלת את חוות הדעת של המומחה מטעמה [של המערערת]. אבל בנושא הנפשי - למה צריך לחלט את זה? הוועדה לא דחתה אותה. מכאן [בנכות הגופנית] היא יכולה רק לעלות. בנפשי, מכיוון מסוים היא היטיבה איתה". חסנין שוב מפגין בקיאות בפרטים ומציין: "חלפו שנתיים מאז שאבחנו פוסט טראומה. יכלה הוועדה הזאת בקלי-קלות לשלול קשר סיבתי - אני רואה את זה בוועדות של שבעה או תשעה חודשים [לאחר האירוע]. אני שם דברים על השולחן. בסופו של דבר השופט [בתיק העיקרי] יתמודד עם זה" - ואכן הוא מעביר את התיק למותב אחר למתן פסק דין.

"נקבע לפי לוח הזמנים שנוח לך"

כעת חוזר חסנין למערער הבלתי-מיוצג ומפגין מידה גדושה של סבלנות ואנושיות. "היית מיוצג על-ידי עורך דין שהפסיק את הייצוג. בהחלטה הראשונה שלי הופסק הייצוג, ובעוד החלטה ביקשתי שתודיע מה קורה עם התיק, כי אין נימוקי ערעור, אין תשובה והתיק לא מוכן לדיון. אם נוח לך יותר, תשב. "בהחלטה הנוספת, על-מנת לאפשר לך להגיש נימוקי ערעור ולקבל ייצוג אולי על-ידי הסיוע המשפטי, ביטלתי את הדיון הבא וביקשתי מבית הדין להודיע לך שתודיע מה תעשה. ביקשתי מהמזכירות ליצור איתך קשר טלפוני ולהסביר לך מה החלטתי. נכון דיבר איתך נאור [מהמזכירות]? אני רוצה שתגיע לדיון מוכן, אין לי כתב תשובה. הצד השני [הביטוח הלאומי] לא הגיש תשובה, כי אין נימוקי ערעור. "נעשה דבר אחד פשוט מאוד. או שאדוני ייצג את עצמו, אבל לא היום, כי צריך להגיש נימוקי ערעור, או שאדוני יפנה ללשכה לסיוע משפטי, אפשר לקבל ייצוג על חשבון המדינה. אני אקבע דיון. אתה יכול לייצג את עצמך, למרות שאני לא ממליץ. תגיד מתי תגיש נימוקי ערעור. נקבע לפי לוח הזמנים שנוח לך. "בית הדין מתערב בהחלטות של ועדה רפואית כשנפל פגם משפטי. עורך דין יודע מה לעשות. אם אתה מייצג את עצמך, אתה צריך להגיש בכתב. בית הדין סבלני מאוד כלפיך, שים לב". חסנין מסביר למערער מה עליו להגיש וממשיך: "תעזור לי לעזור לך. אני לא מוכן לדיון כשאני בעצמי לא מוכן. אני בא לתיק מוכן מאוד". למערער יש שאלה ספציפית, אך חסנין משיב: "אני לא נכנס לזה. יש חזקת תקינות מינהלית - שמה שרשום בפרוטוקול משקף נכון את מה שהיה בוועדה". המערער אומר שכבר שמונה שנים הוא מקבל תשובות שליליות; חסנין: "כל מה שהיה במשך שמונה שנים לא נפתור עכשיו וגם הוועדה לא". למערער יש טרוניה לעורך דינו לשעבר; חסנין: "אני לא נכנס לזה, אני לא לשכת עורכי הדין. זה לא עניינו של בית הדין". בא-כוח הביטוח הלאומי מתערב, וחסנין מרים את קולו בצורה בלתי אופיינית: "אני מבקש שלא תתערב בשיחה הזאת". הוא מעיר גם למערער: "לכבד את הצד השני. כולם מכבדים אותך. כבוד הדדי. אם לא תקבל ייעוץ משפטי - תגיש נימוקי ערעור עד 13 באפריל". המערער שוב מעלה טענות; חסנין: "אתה לא מקשיב לבית הדין. דיון נוסף יתקיים ב-18 באפריל. "יש לי עוד הערה. שמתי לב בסוף-בסוף המילים שלך שכבר הגשת תביעה חדשה. לא הבנת אותי, כנראה לא הסברתי את עצמי נכון. אם אתה מגיש משהו חדש לביטוח הלאומי - תפנה ללשכה לסיוע המשפטי [ותשאל] אם כדאי לך להגיש תביעה חדשה ולהניח לזה".

השורה התחתונה: טארק חסנין מגיע לדיונים מוכן היטב וניגש הישר לנקודות המרכזיות, וכך מצליח לקדם את התיקים. הוא ניחן בסבלנות רבה, הבאה לידי ביטוי מרשים בטיפולו במערער שאינו מיוצג - וגם גורמת לו לאפשר אמירות בלתי ראויות מצידו של אחד המייצגים ולעיתים להתמשכות יתר של הטיעונים שכבר הוגשו בכתב.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 9.