קשה שלא להתפעל ממרץ הנעורים שמפגין בימים אלה נשיא בית המשפט העליון לשעבר - העלם הצעיר בן ה- 86 אהרן ברק. היום כבר ברור, שטעותם הגורלית של אדריכלי הרפורמה נעוצה בכך שהם שכחו מקיומו של אהרן ברק, וסברו מן הסתם שהוא כבר עובר בטל המכלה את זמנו במשחק עם נכדיו - עד שהתברר להם שהוא שומר על חומות בית המשפט כמימים ימימה. זה החל לפני חודשים ספורים בסדרת ראיונות לערוצי הטלוויזיה - הידועים כראיונות "חרוזי הרעל" - שבהם קרא ברק לציבור לצאת ולהפגין בבלפור נגד הרפורמה. אלא שאז התברר לברק, להפתעתו, שבלפור קטן על המשימה, והמפגינים במאות אלפיהם נדחסים בקפלן ובשאר הכיכרות בערי הארץ. ועכשיו, כשעם האוכל בא התיאבון, מקיים ברק ראיון טלוויזיוני עם גאולה אבן לרגל יום השואה, ואגב כך הוא מנצל את יום השואה כדי לקרוא לציבור להגדיל הלאה את מספר המפגינים ואף מציב בפניהם יעד בדמות המספר שאין סביר ועגול ממנו - מיליון. לאן הוא חותר, הגאון הזה שנפשו האימפריאליסטית מעולם לא ידעה שובע? הרי הנושאים והנותנים כבר ספונים בבית הנשיא ומייגעים את מוחותיהם כיצד לחלץ את המדינה מהתסבוכת האיומה שהיא נתונה בה בימים טרופים אלה - תסבוכת שקורעת את החברה ומפרקת אותה לגורמים. אבל הטריק ברור והשטיק שקוף: באמצעות קריאה להגדלת מספר המפגינים ברק מפעיל ומגביר - מבחוץ - לחץ על נציגי הממשלה במשא-ומתן, וזאת - תוך שהוא מציב בפניהם שני קווים אדומים במילים ברורות ובקצב הכתבה: הפוליטיקאים לא יוכלו למנות שופטים, ועיקרון הסניוריטי יישאר על מכונו. אתה הבנת את זה מר לוין? הרי אהרן ברק, הפנסיונר הצעיר בן ה-86, בא אליך בטרוניה על שלא נועצת בו קודם שיצאת לציבור עם תוכנית הרפורמה. והוא גם מחל על כבודו וביקש להתקבל לשיחה אצלך כדי לשכנע אותך לרדת מהתוכנית - אבל דחית אותו מעל פניך. שכחת כנראה מי הוא כאן בעל הבית. וגם לא ידעת שברק לא לוקח שבויים. עכשיו תלמד בדרך הקשה מאיפה מטיל הדג את מימיו. אבל גם אם אהרן ברק צודק בהתנגדותו - מומלץ שלא לשכוח כיצד הוא עצמו התנהל בזמנו בעניין של מינוי השופטים - לרבות מינוי אשתו. וכן כיצד, באורח חסר תקדים, הוא ניצל את נוהג הסניוריטי כדי למנות לנשיאה עתידית את יורשתו הישירה - דורית ביניש, וזאת - לאחר שמועמדותה כבר נפסלה ע"י מאיר שמגר. אכן, כל הפוליטיקאים יחדיו אינם מתקרבים ליכולות הוירטואוזיות הטמונות באצבע הקטנה של אהרן ברק. ואגב כל אלה, יוצר עכשיו ברק מהפכה חוקתית חדשה, וכך הוא קובע בראיון ההוא שהעניק לגאולה אבן לרגל יום השואה: "אסור לוותר על ההפגנה מכיוון שלרוב יש את הכוח של הרוב, יש לו 64 והם לגיטימיים לגמרי, אבל למיעוט אין את הכוח של הרוב, אבל יש לו את הכוח שבא מהעם". אתם הבנתם את זה? יש רוב של 64 חברי כנסת אבל מולם יש מיעוט עם "כוח שבא מהעם". ובכן, פרופסור ברק, מאיפה בא הכוח של 64 חברי הכנסת? לא מהעם? אבל מי שלמד להכיר את יחסו האמיתי של ברק אל הריבון המחוקק - יודע אל נכון שתחביבו לאורך עשרות רבות של שנים היה לבעוט בריבון - כמו היה זה כדור סמרטוטים. עינינו הרואות, אהרן ברק אומנם משלם מס שפתיים ללגיטימיות של 64 חברי כנסת, אבל למעשה הוא מגמד אותם לעומת המיעוט שמקבל את "הכוח שבא מהעם". ובמילים אחרות, אהרן ברק - המשפטן שאין שני לו - יוצר כאן בהבל פיו מעין סימטריה משפטית - פירמידת נורמות חדשה - מהפכה חוקתית דגם חדש - עם יתרון נורמטיבי לצד "שיש לו את הכוח שבא מהעם". אתה הבנת את זה שמחה רוטמן? חשבת שאתה יוצא למשחק שחמט של מלחמת מוחות, ומצאת את עצמך בזירת אגרוף מול המתאגרף האולטימטיבי שמטיח אותך ללא רחם אל החבלים - אהרן ברק. אבל, ח"כ שמחה רוטמן, אתה לא יכול לקונן על מר גורלך. שכן בספרך "מפלגת בג"ץ. אתה קורא לצאת למלחמה מול מערכת המשפט, וזאת כפי שציינת בספר מפורשות - "ללא מורא מהתנגשות חזיתית". אכן, מר רוטמן, יצאת לקרב חייך ללא מורא - אבל יחף עד מעל האוזניים. ואם נחזור לרגע לענייננו: נניח שהתומכים ברפורמה יארגנו, מצידם הם, הפגנה של מיליון מפגינים אל מול המיליון של אהרן ברק. ובכן, מה אז? האם מיליון המפגינים תומכי הרפורמה פסולים להפגנה? האם המיליון הזה שתומך ברפורמה לא שואב את כוחו מהעם? הייתכן שברק לא חשב על האפשרות הזו ועל תוצאותיה הרות הסכנה? אז מה היה לנו? מדינה שלמה מובלת במשך חודשים, בעיניים קרועות מאימה, על רכבת הרים משתוללת, ואז בא האיש שאין שני לו בתבונה, ומבקש במצב המטורף הזה להטיל אל המערכה עוד מאות אלפי מפגינים עם "כוח שבא מהעם" - תוך חשש כבד מהתנגשויות עם מפגינים שיבואו ממול, וכל זאת - כדי שגם הגיהינום הידוע ייזכר כגן פורח.