טרגדיה ישראלית נוראה, אין הגדרה קולעת יותר מהמציאות המטרידה והכואבת בה הפוליטיקה חודרת במלא עוזה, עוצמתה וכיעורה לתוככי בתי העלמין הצבאיים. טרגדיה ישראלית, בה חלק מההורים השכולים מבקשים מנבחרי הציבור שלא לפקוד השנה את בית העלמין, בעוד חלק אחר תובע כי נבחרי הציבור המסמלים את הממלכה בשמה נפלו יקיריהם, מקומם לא יפקד.
ראוי שנבחרי הציבור, גם כאלה שלא שירתו בצבא כמו אלה ששירתו שירות לא משמעותי בצבא, יגיעו לבתי העלמין ביום הזיכרון, ירכינו ראש, יניחו זר, יחבקו את המשפחות המיוסרות, הכואבות, הזוכרות באהבה ובגעגוע את החללים, יכבדו את זכר הנופלים, השנה משום כבוד הנופלים, ראוי שלא ינאמו נבחרי הציבור, פרט לראש הממשלה ושר הביטחון, בטקס המרכזי.
הרוחות הרעות המנשבות מאז בחירתה הדמוקרטית באופן המובהק ביותר של ממשלת ישראל, הן הרוחות שעקרו את הבסיס, טלטלו את המכנה המשותף. רוחות רעות שנרמלו פגיעה אסטרטגית בחוסן הלאומי, נרמלו את הסרבנות, זרעו רוח וכעת קוצרים סופה. את חלק ממובילי המחאה, המופקרים וחסרי האחריות, בהדהוד מוקדי ההשפעה במדינת ישראל, לא מעניינת הרפורמה המשפטית, מעניין רק דבר אחד, החלפת שלטון ולא בקלפי, המטרה, כפי שחוזות עיננו, מקדשת את האמצעים, את כל האמצעים.
קוראי התיגר על הדמוקרטיה, מניפי נס הדיקטטורה המתחזה לדמוקרטיה, סוכרי הפיות בשם חופש הביטוי, המשתיקים בתקשורת, באקדמיה, מזילים דמעות תנין, שואלים מאחרי מסכת החורבן המנסים להמיט על עם ישראל, "איך הגענו למציאות העגומה הזו"? איך הגענו למציאות עגומה זו? שואלים חלק מהפרשנים ומגלגלים עיני קדושים מעונים, תוהים בקול "מרוסק" חלק מבעלי טורי דעה, מרימות גבה חלק מהמגישות הרגישות באופן מוטה בטלוויזיה, "מתייסרים" פוליטיקאים מזן מיוחד בדמעות תנין.
איך הגענו למציאות עגומה זו? רושפים בזעם לא קדוש מעודדי הסרבנות, מקוננות הצועדות בסך השפחות באדום עם הכובע הלבן, תוהים מושכי הכספים ומערערי הכלכלה הישראלית, מצקצקים מבאישי ריחה של מדינת ישראל בעולם, מאנפפים חלק מלובשי הגלימות השחורות, רוטטים חלק מהתועמלנים המתחזים לעיתונאים.
איך הגענו למציאות עגומה זו? מסירים בחשיבות עצמית משקפיהם חלק ממשטרת המחשבות באקדמיה, זועפים חלק מגידולי המים שבחרו לנטוש את המולדת, קוצפים חלק מאוהבי מדינת ישראל על תנאי, מהנהנים בכובד ראש חלק ממובילי המחאה שיכורי הכוח המצהירים כי לא הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת מעניינת אותם כי אם החלפת הממשלה הנבחרת ברוב דמוקרטי מובהק.
איך הגענו למציאות עגומה זו? תוקפים חלק ממפירי הסדר, חוסמי הכבישים, מבצעי הוונדליזם, תוקפי העיתונאים, חלק מהפוגעים בשוטרים, מחוסמי בתי שרים וח"כים, מגונבי שריוניות. איך הגענו למציאות עגומה זו? מגרדים חלק מבעלי השיער המאפיר, נטולי הדאגה הכלכלית, בהם אנשי מעמד בעלי משקל סגולי ציבורי, לשעברים, מחייכים חלק מראשי עמותות ממומנות על-ידי ממשלות זרות וארגונים שוחרי רעתה של מדינת ישראל.
איך הגענו למציאות עגומה זו? חייכו המסיתים, בינם לבינם, הציגו מיצגי פרעה בלי פיג'מה, חייכו אל מול התפתלויות חבריהם בתקשורת להסביר את פשר הקריאות למרי אזרחי, מלחמת אחים, קרבות רחוב. איך הגענו למציאות עגומה זו? יעבירו חלק ממובילי המחאה המופקרים וחסרי האחריות הודעות בקבוצות הסגורות, "עכשיו לקריית שאול, עוד חצי שעה בהר הרצל, מה עם חיפה, לא לשכוח דגל ישראל, זמבורה וקריאות קצובות: "בושה, בושה, בושה".
איך הגענו למציאות עגומה זו? כשחלק מהפוליטיקאים, ממלבי אש השנאה אינם תוקפים את הקוראים לסרבנות, לירידה מהארץ, ממעשה הבי.די.אס, מהפצת עלילות רשע על מדינת ישראל, מהפרות הסדר אינם קוראים באופן נחרץ, בל יהין איש לפגוע בזכר חללי צה"ל וחללי פעולות האיבה, בל יעז מאן דהוא לבזות את טקס השאת המשואות.
איך הגענו למציאות עגומה זו? התשובה חרותה באותיות קידוש לבנה כאות קלון על מצחם של סרבני תוצאות הבחירות הדמוקרטיות, המנווטים אזרחים ישראלים נורמטיביים, אהובים, במסע הפחדה בלתי נסלח.