- מאמרה בניו-יורק טיימס של הילרי קלינטון, לשעבר שרת החוץ של ארה"ב ומועמדת הדמוקרטים בבחירות לנשיאות ב-2016, נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
יו"ר בית הנבחרים, קווין מק'ארתי, דורש כופר תמורת שחרור בן-ערובה: יציבותה של הכלכלה האמריקנית. הוא איים שהרפובליקנים יסרבו להעלות את תקרת הגרעון, עם אפשרות למשבר פיננסי גלובלי, אם הנשיא ג'ו ביידן לא יסכים לקיצוצים עמוקים בחינוך, הבריאות, הסיוע במזון לילדים עניים ושירותים נוספים. הוא מעלה את התחרות מצד סין כנימוק; נכון שלוויכוח הזה יש השלכות משמעותיות בתחום הביטחון הלאומי – אך לא בצורה שהוא מציג.
האיומים הגלובליים גוברים והעולם מצפה מארה"ב למנהיגות חזקה ויציבה. כאשר הקונגרס הולך על-פי תהום בתחום הגרעון, הוא מעביר את המסר ההפוך לבעלות בריתה של ארה"ב וליריבותיה: ארה"ב מפולגת, דעתה מוסחת ואי-אפשר לסמוך עליה.
נתחיל בהפרכת מיתוס. הוויכוח על תקרת החוב איננו על אישור הוצאות חדשות, אלא על תשלום חובות קיימים. סירוב לפרוע אותם יהיה כמו הימנעות מתשלום משכנתה, אבל עם השלכות עולמיות. בשל מקומם המרכזי של ארה"ב והדולר בכלכלה הבינלאומית, חדלות פרעון אמריקנית עלולה לגרום קריסה פיננסית עולמית. הרפובליקנים תמכו ללא בעיות בהעלאת התקרה כאשר נציג מפלגתם ישב בבית הלבן, אך מול ממשלים דמוקרטיים הם ניצלו את תקרת החוב כדי לסחוט ויתורים, למרות סכנת חדלות הפרעון.
הייתי שרת החוץ בעת משבר תקרת החוב ב-2011, כך שראיתי במו עיני כיצד המפלגתיות הזאת פגעה באמינותה של ארצנו ברחבי העולם. נכנסתי לאולם נשפים בהונג-קונג באותו חודש יולי, למפגש שארגנה לשכת המסחר האמריקנית המקומית. התקבלתי בידי אנשי עסקים עצבניים מרחבי אסיה, אשר הפציצו אותי בשאלות בנושא. היציבות האיזורית והעולמית שהבטיחה ארה"ב במשך עשרות שנים הייתה הבסיס לעסקיהם ועתידם, אבל האם יוכלו להמשיך לבטוח בה? והשאלה שאיש לא העז לשאול בקול רם: אם ארה"ב תתקפל, האם סין תיכנס לחלל שייווצר?
ניסיתי להרגיע אנשי עסקים אלו באותה צורה בה שוחחתי עם דיפלומטים זרים מלאי חששות לאורך הקיץ, והבטחתי שבסופו של דבר הקונגרס יגיע להסכמה. ציטטתי אמירה המיוחסת לווינסטון צ'רצ'יל: אתה תמיד יכול לסמוך על האמריקנים שיעשו את הדבר הנכון, אחרי שינסו את כל השאר. ביני לביני, החזקתי אצבעות וקיוויתי שזה מה שיקרה.
מאוחר יותר באותו יום שוחחתי עם עמיתי הסיני, דאי בינגואו. לאורך השנים שמעתי ממנו מונולוגים על עוולותיה של ארה"ב, ולא הופתעתי כאשר גם הוא העלה את משבר החוב ובקושי הסתיר את עליצותו. לא היה לי מצב רוח להרצאות. "אנחנו יכולים לבלות את שש השעות הבאות בשיחה על האתגרים הפנימיים של סין", אמרתי לו.
למרבה המזל, הקונגרס והנשיא ברק אובמה הגיעו להסכם להעלאת תקרת החוב. אבל מדד סטנדרד אנד פור נפל ב-17%, אמון הצרכנים והעסקים צלל ודירוג האשראי של הממשל ירד לראשונה בהיסטוריה. לאחר משבר נוסף ב-2013, הלקח היה ברור: מו"מ עם מי שמחזיק בני ערובה רק מעודד אותו לעשות זאת שוב.