בית המשפט העליון של ארה"ב עושה לעצמו ולמדינה שירות גרוע ומיותר כאשר הוא מתעלם מהבעיות האתיות המתגלות בשורות שופטיו. למעשה, "התעלמות" היא מילה עדינה – טוענת רות מרכוס, עורכת בוושינגטון פוסט. יו"ר ועדת המשפטים של הסנאט, ריצ'רד דורבין, ביקש שנשיא בית המשפט, ג'ון רוברטס, יופיע בפני הוועדה. רוברטס השיב בשלילה וצירף למכתבו "הצהרה על כללי אתיקה ויישומם" עליה חתמו כל תשעת השופטים. אבל הצהרה זו למעשה מלמדת, כי לדעתם הבעיה כלל אינה קיימת. לא צריך לקנות את זה, דורשת מרכוס. איש לא באמת ציפה שרוברטס יופיע בפני הוועדה או אפילו ישלח נציג, אבל תגובתו לפיה "עלי לדחות במלוא הכבוד את הזמנתך" הייתה הכל חוץ מאשר הפגנת כבוד. הוא הסתפק בצירוף אותה הצהרה וזהו. שום התייחסות לגל הפרסומים האחרונים. שום אינדיקציה לכך שבית המשפט בוחן את האפשרות להדק את הכללים. שום רמז לכך שהשופטים מבינים את הבעיה. לפני ארבע שנים העדיפה השופטת אלנה קגן בפני בית הנבחרים בנוגע לתקציבו של בית המשפט. היא אמרה, שרוברטס "בוחן את השאלה האם יש מקום לקוד התנהגות שיחול רק על בית המשפט העליון. יש חשיבה רצינית מאוד כל כך". ומאז – אף לא מילה אחת. מה כן קרה מאז? קבוצה נוצרית אוונגליסטית הצליחה להשיג גישה שלא תאמן לשופטים שמרנים. על-פי דיווח בניו-יורק טיימס, אנשיה קיבלו מידע מוקדם על פסק דין צפוי לאחר ארוחת ערב עם השופט סמואל אליטו ואשתו (אליטו הכחיש בתוקף שהדליף). השופט קלרנס תומס סירב לפסול את עצמו בתיקים לגבי 6 בינואר למרות שאשתו, ג'יני תומס, פעלה נמרצות לצידם של מכחישי בחירות. תומס גם קיבל לאורך שנים חופשות יוקרתיות מתורם-העל הרפובליקני הרלן קרואו, ובניגוד לחוק – לא דיווח שהאחרון קנה בית בו היה שותף. לא ניתן לקבוע בחוק את שיקול הדעת הראוי, אבל כבר לפני זמן רב צריך היה בית המשפט העליון להיות כפוף לכללי התנהגות כמו יתר זרועות הממשל ורשויות האכיפה, טוענת מרכוס. החוק קובע קווים מנחים לפסלות, ואילו ביתר תחומי ההתנהגות שופטי העליון כפופים לכללים החלים על יתר בתי המשפט. אולם, הכללים אינם מחייבים אותם ולמעשה אין דרך להבטיח שהם יצייתו להם וישאו בתוצאות אם יפרו אותם. לשכת עורכי הדין דרשה בחודש פברואר שבית המשפט העליון יקבע כללי אתיקה מחייבים. סירובו לעשות זאת פוגע בו, כאשר האמון בו עומד על שפל חסר תקדים של 40%; והאמון הוא הכלי היחיד המבסס את סמכותו. רוברטס מבין זאת, ולכן העובדה שהוא טומן את ראשו בחול מאכזבת כל כך. אם בית המשפט לא יפעל בעצמו, ייתכן שלא תהיה ברירה אלא לכפות עליו. דורבין תומך בהצעתו של הסנאטור כריס מרפי להורות למועצה המשפטית, המפקחת על בתי המשפט ביתר הערכאות, ליצור קוד התנהגות לשופטי העליון ולמנות מועצה אתית בעלת סמכויות חקירה. הסנאטור שלדון ווייטהאוס מציע להקים מועצה של שופטי ערעורים שתדון בתלונות אתיות נגד שופטי העליון, ולחזק את חובת הגילוי הפיננסי וכללי הפסלות. השלושה שהוזכרו הם דמוקרטים; הסנאטורית הרפובליקנית ליסה מורקובסקי הגישה גם היא הצעת חוק המורה לבית המשפט העליון לקבוע כללי התנהגות ואת הדרכים לאכיפתם. ייתכן שרוברטס ועמיתיו סבורים שכהונה לכל החיים ובית נבחרים בשליטה רפובליקנית יאפשרו להם לחמוק מן הסערה. אבל מרכוס סבורה, שרוברטס לא ירצה שהמורשת שלנו תהיה ביטול ההגנה החוקתית על הפלות (לו התנגד) וירידה הרת-אסון באמון הציבור בבית המשפט. הבעיה היא, שלשם בדיוק הוא הולך.